קיבוץ עין צורים תובע מרכבת ישראל פיצוי בסך כ-1.6 מיליון ₪ בעקבות הפקעת שטחים חקלאיים

בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפני כב' השופטת רחל ברקאי. תא (ב"ש) 12456-01-11 קיבוץ עין צורים נ' רכבת ישראל.

קיבוץ עין צורים מגדל גידולים חקלאיים במקרקעין, אותם הוא מחזיק מכוח חוזים עם רשות מקרקעי ישראל. לשם הקמת מסילת הברזל אשקלון-באר שבע, שר התחבורה הטיל צו הפקעה במקרקעי הקיבוץ, כך שהמקרקעין המשמשים את הקיבוץ לחקלאות, נחלקו לשני צדי המסילה.

בפנינו עתירת הקיבוץ כנגד הרכבת, לפיצוי כספי עבור עלות הקמת תשתית מים קבועה, אשר נדרשה לכאורה, בשל הקמת המסילה.

הרקע

קיבוץ עין צורים מגדל גידולים חקלאיים במקרקעין, אותם הוא מחזיק מכוח חוזים עם רשות מקרקעי ישראל. לשם הקמת מסילת הברזל אשקלון-באר שבע, שר התחבורה הטיל צו הפקעה במקרקעי הקיבוץ, כך שהמקרקעין המשמשים את הקיבוץ לחקלאות, נחלקו לשני צדי המסילה.

המשך תפקוד מערכת ההשקיה בצדי הרכבת היה חלק אינטגרלי ומהותי בהליכי ההפקעה, ובין נציגי הרכבת ונציגי הקיבוץ התקיימה ישיבה, לשם קביעת נהלים להסדרת מערכות ההשקיה של  הקיבוץ. בהתאם לתיקונים ודרישות הוכן כתב כמויות מפורט ואומדן כספי לעבודות הסדרת תשתית ההשקיה, כולל דרישות הקיבוץ עקב שינוי כיוון הגידולים. אין חולק כי קודם להפקעה לא נמצאה מערכת השקיה, למעט קו צינור ראשי, בהיות המקרקעין מושכרים בעיקר לגידולים המבוססים על השקיית מי גשמים.

בהמשך נחתם הסכם בין הצדדים, במסגרתו שולם הפיצוי הראשון לקיבוץ, ונקבע מנגנון גישור להסדרת מחלוקות. במסגרת הגישור, הגיעו הצדדים להסכמה לתשלום פיצוי נוסף, בגין השקעת הקיבוץ במקרקעין ובגין תשתיות ההשקיה. כנגד תשלום זה ויתר הקיבוץ על כל תביעותיו בעניין ההפקעה, לרבות נזקים ישירים ועקיפים הנובעים מפיצול שטחי עיבוד, ולמעט המחלוקת בסוגיית התאמת מערכת ההשקיה והסדרתה.

מאחר כל זאת, בפנינו תביעת הקיבוץ לפיצוי כספי עבור עלות הקמת תשתית מים קבועה, בשווי של כ-1.6 מיליון ₪.

לטענת הרכבת, תביעת הקיבוץ להקמת תשתית מים נטולת כל יסוד ודינה להידחות, לשיטתם, זכות הקיבוץ לפי ההסכמים מול רמ"י הם לגידול עונתי בלבד ולתקופה קצובה, ועל כן פיצוי לתשתית מים קבועה, כאשר הזכות זמנית כבענייננו, חורגת מזכות הקיבוץ. זאת ועוד, למעט חלק קטן מהמקרקעין, ההסכמים מול רמ"י הוגבלו לגידולים המבוססים על השקיה ממי גשמים בלבד, וגם בשל כך דרישתם חורגת מהזכות שניתנה להם.

טענה נוספת של הרכבת, היא שהקיבוץ מושתק מלטעון לפיצוי זה, לאור התחייבותו בהסכם השני שלא להעלות טענה בעניין פיצול זה.

טענת הקיבוץ, היא שההפקעה הביאה לפיצול שטחי העיבוד ושינוי כיווני העיבוד, ובכך מוצדק שיינתן פיצוי בדרך התקנת תשתית מים, שכן מדובר בתשתית מים, לגביהן איננו מושתק.

 

דיון והכרעה

ביהמ"ש קיבל אמנם חלק מטענות הקיבוץ, אך הוסיף וקבע שהקיבוץ אינו רשאי לדרוש את הפיצוי, זאת, בהתחשב באופי השכירות, והזכויות הארעיות שאינן מקנות לקיבוץ את הזכות לדרוש פיצויים בדמות תשתית השקיה קבועה, מבלי לקבל את הסכמת רמ"י לכך ובהעדר תשתית ראייתית המבססת הסכמת רמ"י לקיום תשתית כאמור.

התקבלה גם טענת הרכבת לדחיית פיצוי זה, בשל כך שמרבית השטח משמש לצרכי גידול המבוסס על השקיית מי גשמים בלבד. לפיכך, הדרישה לפיצויים להתקנת תשתית מים קבועה בשטחי גידולים כאלו, נוגדת את הסכם השכירות ונדמה שכל כולה נועדה להתעשרות הקיבוץ שלא כדין.

ביהמ"ש קבע כי הקיבוץ מנוע ומושתק מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים מלדרוש פיצויי הפקעה הנובעים מפיצול שטחי העיבוד, שכן הקיבוץ כבר פוצה בגין כך, ולמעשה מדובר על מתן שם אחר לאותו ראש נזק.

מעבר לנדרש הוסיף ביהמ"ש, כי גם לגופו של  עניין אין להעניק את הפיצוי, והקיבוץ לא הניח כל תשתית ראייתית המצדיקה הענקתו. כך, הפיצוי אשר קיבל הקיבוץ מהרכבת, לוקח בחשבון את כל רכיבי הפיצוי הלגיטימיים עקב קשיי העיבוד כתוצאה מפיצול החלקות, לרבות בגין מערכת ההשקיה שנדרשה להתאמה חדשה.

סיכום

התביעה נדחתה. הקיבוץ יישא בהוצאות הרכבת בסך של 30,000 ₪.

ניתן ביום: ו' תמוז תשע"ו, 12 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: