היכרותי הצעירה עם האנתרופוסופיה החלה, כמו רבים, בחינוך ולדורף – כהורה לשתי בנות בגנים, וכבן זוג למורָה בבית ספר; בן זוג המשתדל ללוות את לימודיה בסמינר מורי ולדורף באינטנסיביות משתנה. מכאן, נדמה כי המסע אל שורשי האנתרופוסופיה בשוויץ ובגרמניה, היה יותר מהכול – הפתעה.
לא, לא הייתה זו הפתעה כתוצאה מדברים שראיתי או שמעתי. בהחלט ציפיתי למצוא עניין בביקורים השונים, ציפיתי להבין דברים שקשורים באנתרופוסופיה שלא הבנתי עד אז, וללא תיווך של בת-זוגי. הציפיות הללו התממשו, חשוב לציין, ובלי ספק אני חש סיפוק רב ושמחה על הידע שהצטבר במהלך השבוע: לראות בית ספר ולדורף, מבפנים ומבחוץ, ולשוחח עם אנשים מקהילות אנתרופוסופיות ותיקות; להבין מהי חווה חקלאית ביו-דינמית, מהו בית חולים אנתרופוסופי, מה מייחד חברת תרופות אנתרופוסופית – וכיצד החקלאות עוברת כחוט השני בין כל אלה; לשמוע מה יש לכומר (ממין נקבה) אנתרופוסופית לומר על דת ועל העולם וכיצד הארכיטקטורה המיוחדת של דּוֹרְנָךְ, העיירה שבה נולד כל זה, נשזרת במוזיקה ובאמנות שגם עליהן, כך מסתבר, היה לרודולף שטיינר לא מעט מה לומר. להתפעל מן השפע הרב שהציע שטיינר בהגותו הנפרשת על תחומים כה רבים של החיים.

אולם כל האירועים האלה (ורבים אחרים), ההרצאות, ההסברים, הרשמים והרישומים – חשובים ככל שיהיו – הם מסוג החוויות החיצוניות שאפשר לספר עליהן לפרטי פרטים במסגרת המלצה על "טיול לשוויץ וגרמניה". קצת קשה יותר לספר על ההפתעה. ההפתעה שמקורה במעין מסע פנימי שעברתי תוך כדי החוויות החיצוניות ובעזרתן. לא היה זה מסע פנימי מסוג ההתגלות או ההארה הרוחנית שקשה לתארה, זו הנשטפת בנקל בדלי של ציניות קרה המוכרת לנו כל-כך ממירוץ החיים המודרניים. היה זה מסע שהערך המוסף הנפשי והרוחני שלו נטוע היטב בחוויות הקונקרטיות ובהבנה הקונקרטית של הדברים. במבט האחר והמרענן על המוכר שנשכח – על הפרח, על הגוף, על הקשר ביניהם.

אך לפני שדלי הציניות מתהפך על ראשי שלי, חשוב להזכיר כי אולי יותר מהכול, היה הטיול מהנה. היה משעשע. היה מצחיק. הייתה קלילות שהצליחה לאזן את המטען הכבד שניסיתי לתאר מעט ממנו קודם לכן. אין ספק שיישות ההומור, המגולפת במרומי פסל "נציג האנושות", ליוותה אותנו לאורך כל הדרך, חיוך דק על פניה ועל פנינו.

ההומור היה נדבך אחד במסגרת הדינמיקה המופלאה שנוצרה בתוך הקבוצה. על אף האינטנסיוויות הרבה של הטיול, ואף שנדמה כי לא ניתן היה להרכיב קבוצת אנשים כל-כך הטרוגנית (פער גילאים עצום, סיפורי חיים שונים לחלוטין והיכרות שונה עם עולם האנתרופוסופיה) – דבר מה משמעותי שקשה להניח עליו את האצבע, חיבר בין כולם. מובן שלאישיותו של יובל יש חלק לא מבוטל בכך. 

איני סבור שחזרתי אדם שונה. אך חזרתי עם הבנה כי דבר מה בתודעתי נפתח; הכרה בכך שאיני יודע די וכי אתגר הידע חורג מן המרחב האינטלקטואלי המוכר. חזרתי עם צימאון להבנה עמוקה יותר של הדברים. עם רצון עז להתפתחות, אישית, משפחתית, קהילתית. כמיהה גדולה לחיים, שלי, של משפחתי, של בנותיי. הכרה כי ניתן להביא את העולם שחוויתי שם – בירוק המלבלב של היער השחור, בכחול העמוק של אגמי לוצרן, בלבן השוצף של מפלי הריין ובזה הקפוא של האלפים – להביא אותו גם אל תוך דירת-שכירות ישנה במרכז תל אביב.

אהיה שם גם בטיול הבא.