A randomize controlled trial comparing EMDR and
CBT for obsessive compulsive disorder
BY: Zoe Marsden, Karina Lovell, David Blore, Shehzad Ali, Jaime Delgadillo
Clinical Psychology and Psychotherapy 2017;1-9, wiley online library
המאמר תורגם ומובא כתקציר ע"י ליאורה מחט*
OCD מאופיין על ידי מחשבות פולשניות אובססיביות המלוות בדחפים וקיום ריטואלים טקסיים המסייעים לאדם להפחית
את החרדה אותה הוא חווה. הטיפול המומלץ (first line) ב-OCD הינו טיפול CBT הנקרא ERP, הינו מתבסס על
חשיפה ומניעת תגובה.
ישנן השגות על טיפול זה בשל הקושי של המטופלים להתמודד עם תרגילי החשיפה והנטייה לנשור מהטיפול לאחר זמן קצר
(28% בממוצע נושרים מהטיפול). בנוסף, ל-30% מסיימי הטיפול יש צורך בתחזוקה מתמדת.
OCD הינו אחד מהבעיות העמידות והקשות ביותר לטיפול ומעטים המטופלים שנותרים ללא תסמינים כלל בסיום הטיפול.
טיפול EMDR נחקר רבות בהקשר של פוסט טראומה והקהיית זיכרונות.
מודל ה-AIP מציע שסימפטומים פיזיולוגיים נובעים מאירועי חיים לא מעובדים.
המשותף בין OCD ו-PTSD הינו המחשבות והתמונות הפולשניות המעוררות חרדה והימנעות, ונראה כי עיבוד האספקטים השונים יפחית את הטראומה. על רקע זה בוצע ניסוי מבוקר שיאפשר להשוות בין CBT ו- EMDR בטיפול ב-OCD.
הניסוי בוצע במטופלי החוץ של מערכת בריאות הנפש בלידס - אנגליה.
EMDR:
הטיפול נשען על ההשערה של (2012) MARR, שיש לעבד את הפחדים והטקסים כדלקמן:
- עיבוד טריגרים מההווה – מתייחסים לאובססיות ולקומפולסיביות כאל אירועים טראומטיים, טריגרים בהווה.
- עבודת עתיד – כיצד ייראה יומי ללא ההתנהגויות האובססיביות.
- עיבוד אירועי עבר טראומטיים.
CBT:
עובדים לפי מודל ERP שדורש מהמטופלים להיחשף לגירויים שמעוררים מחשבות אובססיביות ורגשות קשים, וזאת בלי לבצע את הריטואלים והטקסים. חשיפה יכולה להיות חשיפה חיה (IN VIVO) או חשיפה בדמיון. החשיפות מסודרות בהיררכיה, לפי הקושי.
לשתי השיטות הוקצו 16 מפגשים, המטפלים מומחים בתחומם, כולם קיבלו הדרכה קבוצתית.
הועברו שאלונים באופן שוטף המודדים OCD, חרדה, דיכאון, הסתגלות חברתית, לחץ ושאלונים לנתונים דמוגרפיים.
במחקר השתתפו 55 משתתפים, כולם מאובחנים כסובלים מ-OCD כבעיה העיקרית בחייהם. אינם מקבלים טיפול תרופתי,
ללא מחלות נפש.
המשתתפים חולקו באופן רנדומלי ל-2 קבוצות. EMDR – 29 משתתפים, CBT – 26 משתתפים.
ממצאים:
סה"כ 61.8% מהמטופלים סיימו את כל הפגישות הטיפוליות. מתוכם, 30.2% הציגו שינויים משמעותיים בסימפטומים.
שאר המשתתפים הציגו שינויים בדרגות שונות.
נמצא כי אין שוני בין הקבוצות בהפחתת הסימפטומים, וכי גם חצי שנה לאחר תום הניסוי, התוצאות המשיכו להיות עקביות וזהות בין שתי הקבוצות.
כותבי המאמר מציעים עריכה של מחקרים עתידיים על מנת להגדיל את האוכלוסייה הנחקרת ובכדי למקסם את הטיפול ב-OCD.
* ליאורה מחט: עו"ס קלינית, מטפלת קבוצתית ופרטנית. קב"נית סגל בשב"ס ממיתר
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר