הקיבוצים ותנובה יפצו מסגר שנקרא לתקן פרצה בגדר של רפת והותקף בצורה קשה ע"י עגלים

בבית משפט השלום בטבריה, בפני כב' הש' סאמר ח'טיב. ת"א 3877-01-15 – מ.ע. נ' עילי עמירם ואח'

מסגר שנקרא לתקן פרצה בגדר של רפת תובע את בעל הרפת וגורמים נוספים בגין נזקי גוף ונזקים נלווים שנגרמו לו כתוצאה מכך שעגלים אשר ברחו מהרפת תקפו אותו כאשר הגיע למקום ופגעו בו באופן קשה.

הרקע

התובע הינו מסגר אשר נקרא לתקן פרצה בגדר של רפת הנמצאת בבעלות משותפת של תנובה והקיבוצים מסדה, כפר רופין ומירב. כאשר הגיע למקום, החלו עגלים אשר ברחו מהמכלאה לתקוף אותו, תוך שהם נוגחים בו, רומסים אותו וגוררים אותו ממקום למקום דבר אשר הסב לו פגיעות קשות שאת שוויין העריך ב-418,100 ₪.

לטענת התובע, האחריות לנזקיו רובצת לפתחם של תנובה, הקיבוצים ושל מנהל הרפת כשיש לקבוע כי התאונה אירעה בעקבות רשלנותם בכך שהחזיקו עגלים מסוכנים במכלאה בלתי תקינה, ולא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים בכדי למנוע את האירוע.

מנגד טוען מנהל הרפת, כי הוא הזמין את התובע לתקן את הגדר של הרפת וכאשר הגיע התובע למקום, הודיע לו המנהל שהעגלים אינם רגועים וביקש ממנו שלא לצאת מהרכב עד שיסיים לכנס את כל העגלים שברחו. עוד טוען המנהל, כי כאשר שב עם העגלים הוא הבחין בתובע צועד כאשר הוא לבוש בבגד ים ויחף במקום שלא היה אמור להיות בו מלכתחילה כאשר התובע סיפר לו שהעגלים תקפו אותו.

לכן הכחיש המנהל את טענותיו של התובע וטען כי הוא הסתכן מרצונו ולא נשמע להוראותיו. כמו כן, הוסיף כי העגלים אינם תוקפניים בדרך כלל, וכי התובע הכיר את המקום מעבודות קודמות שביצע שם, ועל כן הוא אשם בתאונה בכך שחשף את עצמו מרצונו לסכנה.

גם הקיבוצים הצטרפו לטענות המנהל, וטענו כי התאונה התרחשה כתוצאה מרשלנות של התובע בלבד, ומכך שלא נשמע להוראות הבטיחות של מנהל הרפת.

תנובה טענה כי האחריות לקרות התאונה רובצת על מנהל הרפת בהיותו האחראי על הרפת ועל ניהולה התקין. תנובה הסבירה כי בינה לבין מנהל הרפת נחתם הסכם ולפיו העגלים יסופקו לו ע"י תנובה והוא התחייב לגדלם ברפת הנמצאת בבעלותו. אשר על כן, לטענתם מנהל הרפת צריך להיות אחראי לשמירה על הבטיחות של הרפת והמתקנים הנמצאים בה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש שמע את טענות הצדדים וקבע, כי מנהל הרפת הפר את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע, וזאת מכיוון והיה עליו לנהוג כמנהל רפת סביר ולצפות כי הותרת התובע לבדו בשטח בו נמצאים כ-100 עגלים שברחו מן הרפת יכולה לפגוע בשלומו או בביטחונו, וזאת בעיקר לאור העובדה כי העיד בעצמו שהעגלים לא היו רגועים וכי הוא חשש מכך.

עוד הוסיף ביהמ"ש, כי המנהל לא דאג לבצע בדיקות תקופתיות ולא הראה כי נקט באמצעי זהירות והגנה, כאשר גם במקרה דנן היה על המנהל להרחיק את התובע עד לסיום כינוס העגלים ולא להשאירו שם לבד.

כמו כן, קבע ביהמ"ש כי יש להטיל על תנובה את האחריות בגין הנזקים שנגרמו לתובע, וזאת מכיוון והיא בעלת השליטה והפיקוח ברפת והעגלים שהיו בה היו בבעלותה, כאשר היא שכרה את שירותיו של מנהל הרפת על מנת שזה יגדלם.

באשר לאחריות הקיבוצים, קבע ביהמ"ש, כי בהתנהלותם יש משום התרשלות ועצימת עיניים, וכי הם כשלו בכל הנוגע לפיקוח ותחזוקת הרפת אשר נמצאת בבעלותם. עוד ציין ביהמ"ש, כי גם כאשר הקיבוצים משכירים את הרפת, לא ניתן לומר כי לא חלה עליהם כל אחריות בנוגע אליה, ולכן, היה על הקיבוצים לבצע בדיקות תקופתיות או לוודא שמתקיימות בדיקות כאלו, ומשלא עשו כן היו צריכים לצפות שהדבר עלול לגרום לתאונה כפי שאירע בענייננו.

יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי יש להשית על התובע אשם תורם בגובה 30%, זאת לאור העובדה, כי גם מעדותו ניתן ללמוד כי ראה את העגלים והבחין בכך שהם לא רגועים ובכל זאת בחר להישאר במקום ולא להתרחק למקום בטוח.

בהתאם לאמור קבע ביהמ"ש כי על הנתבעים חלה אחריות משותפת והם צריכים לשאת בנזקי התובע והוצאותיו בגין הפסד שכר, כאב וסבל ועזרה לה נזקק בשל הפגיעה בסך של 292,670 ₪ לאחר ניכוי 30% בגין האשם התורם כאמור.

אף על פי כן, לאור העובדה כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע הוכר בביטוח לאומי כנכה בעקבות התאונה תוך ששולמו לו כספים בגין נכות ודמי פגיעה בסך כולל של 341,666 ₪, הרי שלפי חוק ביטוח לאומי מגיע לתובע פיצוי עד גובה של 25% מסך הפיצויים שקבע לו ביהמ"ש, דהיינו סך של 73,168 ₪.

סיכום

לאור האמור, קיבל ביהמ"ש את התביעה וחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 73,168 ₪.

הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד התובע בסך כולל של 17,832₪.

ניתן ביום: ט"ז בסיוון תשע"ח, 30 במאי 2018, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: