האש כילתה חלק גדול מהישוב מבוא מודיעין, כמו בתים של אחרים. הם נותרו לבדם. חסרי כל.
ושתי תנועות, מבחינה מסוימת מנוגדות, מבחינה מסוימת משלימות האחת את השני – נולדות מכאן:
ראשונה בהן, עשו ביטוח לרכושכם. זו לא עצה כלכלית בלבד. זו חובה מוסרית. שלא ליפול על הבריות במצב של מצוקה; שלא למצוא את עצמכם בגיוס המונים; שלא להטיל את האחריות על כתפי הציבור. להפסיק עם שימוש לא נכון באופטימיות האמונית: "יהיה בסדר", "שומר פתאים ה'", מידת הביטחון" או כל דרך אחרת הממירה את האחריות שהאדם כן חייב בה, גם מול כל המידות האלה.
נזקי השרפה במבוא מודיעיםצילום: אבי דישי, פלאש 90
החובה לבטח את עצמנו גם בדרך הטבע היא חלק מקביעת המשנה בסוף מסכת פאה שאסור לו לאדם ליהנות מהצדקה אם אינו זקוק לה. הכאב ב"זריקת כסף לחברות הביטוח" כשלא קורה דבר עדיף מהנפילה הגדולה שנצרכים לה, והצורך לקבץ ממון מכיוונים אחרים. ואם יבוא יום והקהילה תמצא דרך להקים מערכת ביטוחית פנימית של עזרה בעת צרה – זה יהיה נפלא, אך זה כמעט ולא קיים היום.
שניה בהן, "וכי ימוך אחיך". אחים שלנו בצרות צרורות. אין להם דבר. צריך לעזור להם. בין בתקציבים ממשלתיים שמשלמי המיסים משלמים אותם. בין בהתגייסות קהילתית. אי אפשר להשאיר אותם בודדים לנפשם.
אנחנו אחים.
הרב יובל שרלו שולח מדי יום 'זיק', התייחסות קצרה בהסתכלות תורנית לאירועים אקטואליים: להצטרפות לקבוצת הווטסאפ 'זיקים' לחצו על הקישור.