Effectiveness of trauma-focused treatment for adolescents with major depressive disorder
Corine Paauw, Carlijn de Roos, Judith Tummers, Ad de Jongh & Alexandra Dingemans
European Journal of Psychotraumatology Volume 10, 2019 - Issue 1
יעילות של טיפול ממוקד טראומה לנוער עם הפרעה דיכאונית מז'ורית
תרגום - אסתי בר שדה, ד"ר שפרה וולגלרנטר
רקע
הפרעה דיכאונית מז'ורית (MDD) הינה אחת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות בקרב ילדים ונוער. ההשערה הינה כי 14% עד 25% מבני הנוער חווים לפחות אפיזודה אחת של הפרעת דיכאון לפני הגיעם לבגרות. MDD הינו גורם מוביל של נכות מבחינת כובד משא של מחלה וליקוי תפקודי. יתרה מכך, נמצא כי ל MDD אשר מופיע לראשונה בגיל הנעורים קיימת זיקה למגוון בעיות בריאותיות ובעיות נפש נוספות בבגרות מלבד בעיות חברתיות, משפטיות, וסיכוי מוגבר לאבדנות.
ישנם מספר דרכי טיפול לMDD בבני נוער, כאשר תרפיה קוגנטיבית-התנהגותית (CBT) הינה ההמלצה להתערבות לMDD ברמה בינונית וקשה. היעילות של CBT קיבלה ביסוס בכמה סקירות ומטה-אנליזות, וידועה כהתערבות עם גוף מחקר הגדול ביותר. עם זאת, היעילות של CBT עבור אוכלוסיה ספציפית זו היתה נמוכה יותר כאשר הושוותה לתנאים מבוקרים, וכאשר יושמה למקרים מורכבים מבחינה קלינית. במחקר הולני CBT לא נמצא יעיל יותר מטיפול רגיל. למעשה, CBT הראה שיעורי הצלחה נמוכים יותר במשתנים של נשירה מטיפול ותגובות רגשיות שליליות במהלך הטיפול מטיפולים ומספר המקרים שדווח בהם אודות אירועים שליליים כמו פגיעה עצמית, במהלך הטיפול. היעילות הנמוכה של CBT בנוער עם MDD הינה מודגשת עם גדול אפקט של 0.29, לפי ניתוח מטה-אנליטי מעודכן. לפיכך, עולה צורך דחוף לחפש גישה טיפולית יעילה לטיפול בנוער המתמודד עם דיכאון.
תרפיית עיבוד באמצעות תנועות עיניים(EMDR ), הינה שיטה טיפולית שמומלצת עבור הפרעה פוסט-טראומטית . נמצא כי EMDR מאפשר לעבד זיכרונות אודות אירועים מעוררי מצוקה. אנשים עם MDD מדווחים לעיתים קרובות על התפרצות ההפרעה בגיל הנעורים, וזאת קורה לעיתים קרובות לאחר חשיפה לארועים מעוררי מצוקה. עדות חזקה ביותר לקשר בין ארועים קשים בילדות לבין התפתחות של MDD נמצא בהקשר לאירועים בין-אישיים, כגון השפלה, יחסים שלא ניתן לצאת מהם , וסוגים שונים של אלימות והזנחה.
ב5 שנים האחרונות נערכו מספר מחקרים אשר הדגימו עדויות ראשונות לאפקטיביות של EMDR בטיפול של MDD במבוגרים. תוצאות מבטיחות נאספו ממחקרים אשר חקרו EMDR כתרפיה נוספת לCBT, לטיפול תרופתי, ולטיפול באשפוז. כמו כן, קיימים שלושה מחקרים אודות יעילותו של EMDR כטיפול בפני עצמו, שהוכיחו הפחתה משמעותית של התופעות הדכאוניות, אפילו אצל מטופלים עם דיכאון ארוך-טווח ודיכאון עמיד בפני טיפול. טיפול בMDD גם הביא לירידה משמעותית בסימפטומים של טראומה וחרדה, ונמצא שיפור בתפקוד החברתי ובאיכות חיים.
בעוד מחקר אודות טיפול באמצעות EMDR בקרב מבוגרים דכאוניים הולך וצובר תאוצה, מחקר אודות יעילותו עבור בני נוער לא נערך בהתאמה. לידיעתנו, יש רק מחקר אחד שפורסם, טיפול בשני נבדקים. למרות שבני בנוער באלו לא דווחו על ארועים טראומטיים בעת לקיחת ההיסטוריה, הם חוו אבדן ודחיה בקרב בני המשפחה ובקרב חברים. EMDR נערך על הזכרונות המערבים אבדן ודחיה. שני הנבדקים גילו ירידה משמעותית בסימפטומולוגיה לאחר שלוש ושבע פגישות, בהתאמה. תוצאות אלו נשמרו לאחר 2 ו-3 חודשים. בהינתן שארועים טראומתיים ומעוררי מצוקה נמצאו בהקשר להתפרצות ושימור של הפרעות דיכאון, סביר להניח שקבוצת הסובלים מ MDD בקרב בני נוער ,תגיב באופן חיובי לEMDR ,כאשרמעבדים את הארועים הללו.. לכן, המטרה של מחקר זה היתה לחקור את היעילות של EMDR בקרב בני נוער (12-18 שנים) עם אבחנה מרכזית של MDD. הנחת המחקר היתה שטיפול ב- EMDR יביא להפחתה ניכרת בחומרת הסימפטומים הדכאוניים במספר הנבדקים שמתאימים לקריטריונים של MDD על פי קריטריוני ה-DSM. יתרה מכך, ההנחה היתה כי הטיפול יפחית סימפוטמים קו-מוררבידיים (PTSD, חרדה, סומטיזציה ובעיות התנהגות). בנוסף לכך , כדי לוודא האם ההתערבות הטיפולית בטוחה לקבוצת המחקר , נמדדו מספר הארועים השליליים אותם חוו בני הנוער הנבדקים במהלך תקופת הטיפול.
שיטה
משתתפים
הנבדקים נבחרו מתוך הפניות של מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער בלידן, הולנד, הם נבחרו על פי הקריטריונים הבאים: א. טווח גילאים 12-18, ב. הפרעות דכאוניות קלות עד בינוניות ג. זכרון מדווח של לפחות ארוע אחד טראומתי או מצוקתי הקשור לסימפומים הדכאוניים. קריטריונים לאי-השתתפות כללו: א. סימפטומים פסיכוטיים/אבדניים ב. נסיון לאבדנות או פגיעה עצמית שתבע אשפוז בשלושת החדשים שקדמו לאינטייק. ג. תלות בחומרים ד. IQ מעל 80. בהערכה המבוססת על תפקוד במהלך ההפניה או האבחון ה. ליקוי משמעותי בתקשורת בשפה ההולנדית.
פרוצדורה
הנבדקים עברו סינון להתאמה למחקר לאחר האינטייק הרגיל של המרפאות. בני נוער עם סמפוטמים דכאוניים קיבלו מהמטפלים הסבר אודות המחקר. לאחר מכן, הערכת טרום-התערבות בוצעה ונקבעה פגישת EMDR. מטרת הפגישה הראשונה היתה לבדוק אם הם עומדים בקריטריון להשתתפות ויש להם זיכרון או טראומה בהקשר לסימפוטמים הדכאוניים. מכיון שאין כלים מתוקפים לבדיקת ה זכרונות שקדמו לדיכאון וייתכן וגם קשורים אליו. לאחר מכן בוצעה בדיקה נוספת של התאמה לקריטריונים, הסכמה מדעת של הילדים והוריהם. לאחר טיפול ה EMDR, נבדקו הסמיפוטמים שנותרו ובאם יש צורך בטיפול נוסף של כל נער/ה, ונערך שיח בהשתתפות המטופל וההורים , וצוות רב תחומי. התוצאות נמדדו מיד לאחר ההתערבות ו-3 חודשים לאחר מכן, על ידי צוות של שמונה מודדים נפרדים שלא עסקו בטיפול במחקר (כולם מטפלים קליניים וסטודנטים לתואר שני). נספרו מספר הארועים שליליים שדווחו על ידי כל מטפל. להעברת ה ADIS-C, ניתנה הדרכה לכל בוחן והדוחות נבדקו ועלו לדיון כדי לוודא שהעברה, הצינון והדווח נותרו אמינים. המטפלים שעסקו בטיפול ב EMDR לא היו חשופים לנתוני ההערכה.
התערבות
נעשה שימוש בפרוטוקול ההולנדי הסטנדרטי לEMDR עם התאמות לפי גיל. ההתערבות כללה שמונה שלבים: היסטוריה, הכנה, הערכה, הכהייה, הטמעה, סקירת גוף, סגירה והערכה מחדש. סדרת טיפול הורכבה משש פגישות חד שבועיות, 60 דקות לפגישה. זכרונות נרשמו בהיררכיה המבוססת על יחידות סובייקטיביות של מצוקה (SUD) וטופלו בהתאמה מSUD גבוה לנמוך. לאחר כל פגישה נערך מפגש עם הנער/ה ועם אחד/שני ההורים. תוכן המפגש דובר עם הנער\ה כלל את כל אחד מהמרכיבים הבאים: 1. סיכום של הפגישה 2. זוית ההסתכלות של ההורים אודות הסימפוטמים בשבוע שלפני הפגישה 3. הצורך והאפשרויות לתמיכה רגשית של הנער/ה לאחר הפגישה.
במחקר זה, ה-EMDR ניתן על ידי צוות של שבעה פסיכולוגים קליניים. שישה מהם מטפלי EMDR מוסמכים בילדים ובני נוער בארופה. כל המפגשים הולקטו בוידיאו וכל התרפיסטים השתתפו בהדרכה חדשים של שבועיים על ידי מדריך EMDR מוסמך להדרכה מטעם EMDR ארופה לילדים ונוער. הדרכה נוספת על ידי מייל וטלפון ניתן לפי בקשה. סיום מוקדם של הטיפול (6) התאפשר במקרים של זכרונות המטרה עובדו עד ל SUD=0.
כלי הערכה
באינטייק תועדו פרטים דמוגרפיים. כל כלי הערכה הועברו בכל שלבי המדידה (לפני ההתערבות, אחרי, ולאחר 3 חודשים), מלבד שאלון Childhood Trauma Questionnaire (CTQ), שהועבר רק לפני ההתערבות.
כלי הערכה למדד העיקרי במחקר היה נוכחות של אבחנת MDD על פי הקריטריונים ב DSM-IV בגרסת השאלון לילדים (ADIS-C). לשאלון זה יש עדות חזקה למתן אבחנה מהינה ותקפה ובכך להעניק רגישות מספקת לשינוי קליני בתוצאות המחקר.
הגרסה ההולנדית לדכאון בקרב ילדים הועבר למדדים של מצב רגשי, התנהגותי וקוגנטיבי בהקשר לדיכאון בשבועיים האחרונים.
נעשה שימוש ב אינדקס של אוניברסיטת קליפורניה להערכת PTSD (לא מצליחה למחוק) (UCLA PTSD RI) כדי לסנן חשיפה לארועים טראומטיים ולהעריך סימפוטמים של PTST.
הגרסה ההולנדית לסינון הפרעות סטרס בהקשר לחרדה אצל ילדים (SCARED) שימשה לבסס סימנים של הפרעות חרדה בשלושת החדשים האחרונים.
מבדק סומטיזציה של ילדים (SCI) שימש לבדיקת כמות ותדירות של 35 תלונות סומטיות בשבועיים האחרונים.
הגרסה ההולנדית למיפוי חוזקות וקשיים הועבר להערכה כללית של בעליות פסיכולוגיות.
שאלון טראומות ילדות (CTQ) שימש לדווח עצמי של חוויות טראומטיות בילדות.
תוצאות
אוכלוסיות הנבדקים: 32 נבדקים החלו במחקר, בגיל ממוצע של 15.8 שנים. במהלך המחקר, חמשה מתוכם סיימו מוקדם (לאחר 4 או 5 פגישות). שבעה נבדקים נשרו לפי סיום הטיפול, שלושה יצאו מהמחקר ומהטיפול בשל חוסר ענין להשתתף, אחד בגלל רמיסיה טבעית, אחד בגלל שההורה ביקש התערבות אינטנסיבית יותר, אחד בגלל קושי בהתמדה והגעה לטיפולים, ואחד בגלל שלא יכול היה לשאת את המצוקה הרגשית הקשורה לזיכרון (SUD גבוה מדי). 72% מתוך 23 המשתתפים שסימו את המחקר, קיבלו טיפול כלשהו לפני הכניסה למרפאה. 73% מהנבדקים חוו ארוע לא נעים לפני ההתערבות. לכולם MDD ארוך טווח (הממוצע: 72.4 שבועות) מהפרעות דכאוניות נכחו ברוב המשפחות, ואחוז גבוה יחסית של הפרעות קומורבידיות. הפרעות אלו כללו בעיקר חרדה חברתית, חרדה מוכללת והפרעה דיסטמית. כולם אופיינו בטראומות ילדות: הזנחה רגשית, התעללות רגשית, והזנחה פיזית היו התלונות העיקריות.
מדד הדיכאון: 14 מתוך 23 נבדקים סימו את הטיפול. 60.0% מהחם לא עמדו יותר בקריטריונים של MDD. נצפתה הפחתה בתסמיני הדכאון. עם ירידה ניכרת שהתרחשה כבר במהלך הטיפול.
הפרעות קומורבידיות ירדו באופן משמעותי בעקבות טיפול ב-EMDR כפי שנצפה גם במעקב לאחר 3 חודשים.
מנבאי הצלחת ההתערבות: דרגת חומרה של סימפטומי PTSD ניבאו את תוצאות ההתערבות; ככל שרמת ה PTSD היתה גבוהה יותר, ההתערבות הפחיתה יותר את הסימפטומים של MDD.
מספר ארועים שליליים: לא דווח ארועים קשים כלל, בכל תקופת המחקר.
דיון
למיטב ידיעתנו, מלבד מחקר אחד שכלל שני מקרים, זהו המחקר הראשון שבדק יעילות של EMDR בקרב בני נוער עם אבחנה ראשונית של MDD. התוצאות הצביעו על ירידה משמעותית בסימפטומים של דיכאון וקו-מורבידיות עם חרדה פוסט-טראומטית, חרדה, תלונות סומטיות והתנהלות רגשית-חברתית כללית. למעלה מ 60% מהנבדקים לא ענו על הקריטריונים של אבחנת MDD לאחר ההתערבות. התוצאות מצביעות על כך שאכן היתה התקדמות משמעותית, גם 3 חודשים לאחר מכן.
חשוב לציין כי רמיסיה של סימפוטמים דכאוניים הושגה לאחר 6 מפגשים של 60 דקות בלבד. רוב הזכרונות הקשורים לMDD עברו עיבוד בפגישות. נתון זה מצביע על כך שכמות זו של טיפולים הספיקה באופן כללי. נראה כי תוצאות הטיפול במחקר זה הראו על שינוי בעקבות עיבוד הארועים הטראומתיים והתגובות פוסט טראומטיות,.כלומר, ככל שבני הנוער מראים רמה גבוהה של פוסט-טראומה,כך קיימת ירידה משמעותית יותר של הסימפטומים הדיכאוניים במהלך הטיפול. לאור זאת, יש תקווה כי התוצאות מצביעות על כך כי כי משך הזמן שהנבדקים סובלים מ ה MDD והתווספותם של סימפטומים קו-מורבידיים אחרים לא משפיעים או מונעים את השפעתו המיטיבה של הטיפול. זהו נתון שונה מזה שנמצא במחקרים אודות טיפולים קוגנטיבים-התנהגותיים. יחד עם זאת, תוצאות אלו צריכים להלקח באופן מוגבל עקב גדלו הקטן של המדגם המחקרי.
העובדה כי ארועים קשים, כגון אובדנות והרס עצמי, לא התרחשו במהלך הטיפול – מתקפת את ההנחה כי טיפול של MDD באמצעות EMDR הינו בטוח.
בהקשר לכך, הקף הנושרים מהמחקר (21.9%) נתון עדיין להשוואה ביחס להיקף הנושרים במחקרים אחרים של EMDR כטיפול בלעדי לMDD. מצד שני, בהשוואה להקף הנשירה (57%) במחקר CBT בהולנד עם אולכוסיה דומה, הקף הנשירה של המחקר הנוכחי נחשב כנמוך יחסית.
מחקר זה הינו פיילוט ולכן יש לו מיגבלות מסוימות. המגבלה העיקרית היא העדר רשימת המתנה ו/או קבוצת ביקורת , ולכן לא ניתן לשלול שהשיפור הניכר היה אודות לזמן או לאפקט פלצבו. שנית, גודל המדגם היה קטן יחסית והערכה של 3 חודשים לאחר ההתערבות הייתה קצרה.זהו משך זמן קצר מדי כדי לבחון אפקט מתמשך . שלישית, מחקרים רבים המראים כי אוכלוסיה זו סובלת מכוונות אבדניות ,ובשל הפעלת תנאי בקרה לצורך הזהירות הנדרשת בעיבוד עם נבדקים עם כוונות אובדניות, נבדקים עם דכאון ברמה גבוהה מאד הוצאו מקבוצת המחקר. למרות שהתוצאות של מחקר זה אינם תומכים בכך ש EMDR איננו בטוח כאשר עורכים עיבוד על חוויות וארועים טראומתיים, ניתן לטעון כי החרגה של תת-קבוצה קיצונית יכולה לגרום לתוצאות פחות מוכללות. למרות זאת, מענין שקיימים מספר מחקרים שאיתם ניתן להשוות את את תוצאות המחקר בהיבטה הזה. למשל, במחקר עם תוצאות CDI דומים, חומרת הדכאון לא היתה קריטריון להדרה מהמחקר, בעוד סיכון אקוטי לאבדנות היה קריטריון כזה. למרות המגבלות הברורות של מחקר זה, יש לציין כמה חוזקות. חוזקה חשובה היא כי המחקר כלל קבוצה מייצגת של בני/בנות נוער המגיעים למרפאת בריאות הנפש, בשל סימפטומים דכאוניים שנוכחים לאורך זמן , וכי בעבר הם קבלו טיפול שלא הביא לתוצאות המצופות. נקודה זו מאפשרת לתוצאות המחקר תוקף חזק יותר. חוזקה אחרת היא השימוש בתשאול (אינטייק) מובנה חלקית, המבוסס על ה5- DSM, שנערך על ידי מראיינים שעברו הכשרה. לבסוף, התרפיסטים השתמשו בטיפול עם פרוטוקול, רשימה (צ'ק-ליסט) של כל פגישה, ופגישות מוקלטות בוידיאו, אשר הוערכו והגיעו לדיון במהלך ההדרכה, על מנת לחזק את אמינות הטיפול.
אך למרות התוצאות המבטיחות, רוב המטופלים עדיין סבלו ממפוטמים של דיכאון לאחר סיום הEMDR. ליתר דיוק, 39.1% של הנוער שסיימו את הטיפול עדיין ענו לקריטריונים של MDD לפי ה ADIS-C. ו 68% מהמטופלים קיבלו טיפול נוסף, כגון CBT, אימון בויסות רגשי, הדרכת הורים, טיפול משפחתי, טיפול תרופתי או שילוב בין כל אלו. על מנת לטפל בסימפטומים שנותרו לאחר המחקר, יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע האם תוספת של התערבויות מבוססות-מחקר המכוונות לארגון קוגנטיבי או התערבות משפחתית יניבו תוצאות טובות יותר, יפחיתו את הנשירה, ויתקיים צורך קטן יותר בהמשך התערבות לאחר הטיפול. באופן כללי יותר, בהנתן הטבע ההטרוגני של MDD, יהיה זה נאיבי לצפות שגישה טיפולית אחת כגון טיפול ממוקד-טראומה, תהייה מספיקה על מנת לרפא את כל סוגי המופעים של MDD. כלומר, תת-הקבוצה של בני נוער עם MDD, טיפול באמצעות EMDR יהיה בעל ערך כפי שתוצאות המחקר מצביעות, אולם הטיפול בתתי-קבוצות אחרות, יהיה יעיל ביותר באמצעות (שלוב של) התערבויות נוספות. נקודה זו דורשת המשך בירור.
לסיכום, תוצאות מחקר זה מראות כי הישום של תרפית EMDR היה בטוח וקשור לירידה ניכרת של סימפוטמים דכאוניים ובעיות פסיכיאטריות קומורבידיות. אין ספק כי נדרשים ניסויים עם קבוצות בקרה אקראיות עם מובהקות סטטיסטית, על מנת לבסס יעילות של תרפית EMDR בקרב בני נוער עם MDD ברמה קלה, בינונית וקשה.
References
- American Psychiatric Association (APA). (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorders, 4th ed. Washington, DC: American Psychiatric Association.
- Bae, H., Kim, D., & Park, Y. C. (2008). Eye movement desensitization and reprocessing for adolescent depression. Psychiatry Investigation, 5, 60–11.
- Bernstein, D. P., Stein, J. A., Newcomb, M. D., Walker, E., Pogge, D., Ahluvalia, T. Zule, W. (2003). Development and validation of a brief screening version of the childhood trauma questionnaire. Child Abuse & Neglect, 27(2), 169–190.
- Cohen, J. (1988). Statistical power analysis for the behavioral sciences (2nd ed.). Hillsdale, NJ: Erlbaum.
- Cohen, J. (1992). A power primer. Psychological Bulletin, 112(1), 155.
- Compton, S. N., March, J. S., Brent, D., Albano, A. M., Weersing, V. R., & Curry, J. (2004). Cognitive-behavioral psychotherapy for anxiety and depressive disorders in children and adolescents: An evidence-based medicine review. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 43(8), 930–959.
- De Roos, C., Beer, R., de Jongh, A., & Ten Broeke, E. (2015). EMDR protocol voor kinderen en jongeren tot 18 jaar [EMDR protocol for children and adolescents under 18 years]. Dutch Multidisciplinary Guideline for Depression in Youth. Utrecht: Trimbos-instituut.
- Dutch Multidisciplinary Guideline for Depression in Youth. (2009). The Netherlands, Utrecht: Trimbos Instituut.
- Garber, J., Walker, L. S., & Zeman, J. (1991). Somatization symptoms in a community sample of children and adolescents: Further validation of the children’s somatization inventory. Psychological Assessment: A Journal of Consulting and Clinical Psychology, 3(4), 588.
- Gauhar, Y. W. M. (2016). The efficacy of EMDR in the treatment of depression. Journal of EMDR Practice and Research, 10(2), 59–69.
- Goedhart, A., Treffers, F., & Van Widenfelt, B. (2003). Vragen naar psychische problemen bij kinderen en adolescenten [Measuring psychological problems in children and adolescents]: Strengths and Difficulties Questionnaire (SDQ). Maandblad Geestelijke Volksgezondheid, 58, 1018–1035.
- Goodman, R. (1997). The strengths and difficulties questionnaire: A research note. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 38, 581–586.
- Hase, M., Balmaceda, M., Hase, A., Lehnung, M., Tumani, V., Huchzermeier, C., & Hofman, A. (2015). Eye movement desensitization and reprocessing (EMDR) therapy in the treatment of depression: A matched pairs study in an inpatient setting. Brain and Behavior, 5(6), e00342.
- Hase, M., Plagge, J., Hase, A., Braas, R., Ostacoli, L., Hofmann, A., & Huchzermeier, C. (2018). Eye movement desensitization and reprocessing versus treatment as usual in the treatment of depression: A randomized-controlled trial. Frontiers in Psychology, 9, 1384.
- Hofmann, A., Hilgers, A., Lehnung, M., Liebermann, P., Ostacoli, L., Schneider, W., & Hase, M. (2014). Eye movement desensitization and reprocessing as an adjunctive treatment of unipolar depression: A controlled study. Journal of EMDR Practice and Research, 8(3), 103–112.
- Hovens, J. G., Wiersma, J. E., Giltay, E. J., Van Oppen, P., Spinhoven, P., Penninx, B. W., & Zitman, F. G. (2010). Childhood life events and childhood trauma in adult patients with depressive, anxiety and comorbid disorders vs. controls. Acta Psychiatrica Scandinavica, 122(1), 66–74.
- International Society for Traumatic Stress Studies (ISTSS). (2018). ISTSS PTSD prevention and treatment guidelines: Methodology and recommendations. Retrieved from http://www.istss.org/getattachment/Treating-Trauma/New-ISTSS-Prevention-and-TreatmentGuidelines/ISTSS_PreventionTreatmentGuidelines_FNL-March-19-2019.pdf.aspx
- Kendler, K. S., Hettema, J. M., Butera, F., Gardner, C. O., & Prescott, C. A. (2003). Life event dimensions of loss, humiliation, entrapment, and danger in the prediction of onsets of major depression and generalized anxiety. Archives of General Psychiatry, 60(8), 789–796.
- Kovacs, M. (1985). The children’s depression inventory (CDI). Psychopharmacology Bulletin, 21, 995–998.
- Lewis, C. C., Simons, A. D., Nguyen, L. J., Murakami, J. L., Reid, M. W., Silva, S. G., & March, J. S. (2010). Impact of childhood trauma on treatment outcome in the treatment for adolescents with depression study (TADS). Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 49(2), 132–140.
- Mandelli, L., Petrelli, C., & Serretti, A. (2015). The role of specific early trauma in adult depression: A meta-analysis of published literature. Childhood trauma and adult depression. European Psychiatry, 30(6), 665–680.
- Minelli, A., Zampieri, E., Sacco, C., Bazzanella, R., Mezzetti, N., Tessari, E., … Bortolomasi, M. (2019). Clinical efficacy of trauma-focused psychotherapies in treatment-resistant depression (TRD) in-patients: A randomized, controlled pilot-study. Psychiatry Research, 273, 567–574.
- Monroe, S. M., Slavich, G. M., & Georgiades, K. (2014). The social environment and depression: The roles of life stress. In H. Gotlieb & C. Hammen (Eds.), Handbook of depression (3rd ed., pp. 296–314). New York: The Guilford Press.
- Mullen, S. (2018). Major depressive disorder in children and adolescents. Mental Health Clinician, 8(6), 275–283.
- Muris, P., Bodden, D., Hale, W., Birmaher, B., & Mayer, B. (2007). SCARED-NL: Vragenlijst over angst en bang-zijn bij kinderen en adolescenten. Handleiding bij de gereviseerde Nederlandse versie van de Screen for Child Anxiety Related Emotional Disorders. [Questionnaire about fear and anxiety. Manual of the Dutch version of the SCARED]. Amsterdam: Boom test uitgevers.
- Muris, P., Merckelbach, H., Schmidt, H., & Mayer, B. (1998). The revised version of the Screen for Child Anxiety Related Emotional Disorders (SCARED-R): Factor structure in normal children. Personality and Individual Differences, 26(1), 99–112.
- National Institute for Health and Care Excellence. (2019). Depression in children and young people: Identification and management. Retrieved from: https://www.nice.org.uk/guidance/ng134/documents/draft-guideline
- Ostacoli, L., Carletto, S., Cavallo, M., Baldomir-Gago, P., Di Lorenzo, G., Fernandez, I. Oliva, F. (2018). Comparison of eye movement desensitization reprocessing and cognitive behavioral therapy as adjunctive treatments for recurrent depression: The European Depression EMDR Network (EDEN) randomized controlled trial. Frontiers in Psychology, 9, 74.
- Oud, M., de Winter, L., Vermeulen-Smit, E., Bodden, D., Nauta, M., Stone, L., … Engels, R. (2019). Effectiveness of CBT for children and adolescents with depression: A systematic review and meta-regression analysis. European Psychiatry, 57, 33–45
- Roelofs, J., Braet, C., Rood, L., Timbremont, B., Van Vlierberghe, L., Goossens, L., & van Breukelen, G. (2010). Norms and screening utility of the Dutch version of the children’s depression inventory in clinical and nonclinical youths. Psychological Assessment, 22(4), 866.
- Ryan, N. D. (2005). Treatment of depression in children and adolescents. The Lancet, 366(9489), 933–940.
- Shapiro, F. (2017). Eye movement desensitization and reprocessing (EMDR) therapy: Basic principles, protocols, and procedures (3rd ed.). New York: Guilford Publications.
- Siebelink, B. M., & Treffers, A., Ph. D. (2001). Nederlandse bewerking van anxiety disorders interview schedule for DSM-IV child version [Dutch Translation of the Anxiety Disorders Interview Schedule for DSM-IV Child Version]. The Netherlands, Lisse: Swets & Zeitlinger.
- Silverman, W. K., & Albano, A. M. (1996). Anxiety disorders interview schedule for DSM-IV child version, child interview schedule. San Antonio: The Psychological Corporation.
- Silverman, W. K., & Ollendick, T. H. (2005). Evidence-based assessment of anxiety and its disorders in children and adolescents. Journal of Clinical Child and Adolescent Psychology, 34(3), 380–411.
- Smith, K. (2014). Mental health: A world of depression. Nature News, 515(7526), 180.
- Steinberg, A. M., Brymer, M. J., Decker, K. B., & Pynoos, R. S. (2004). The university of California at Los Angeles Posttraumatic Stress Disorder Reaction Index. Current Psychiatry Reports, 6, 96–100
- Stikkelbroek, Y., Bodden, D. H., Deković, M., & van Baar, A. L. (2013). Effectiveness and cost effectiveness of cognitive behavioral therapy (CBT) in clinically depressed adolescents: Individual CBT versus treatment as usual (TAU). BMC Psychiatry, 13(1), 314.
- Stikkelbroek, Y. A. J. (2016). Turning depression inside out: Life events, cognitive emotion regulation and treatment in adolescents (Doctoral dissertation). Utrecht University, The Netherlands.
- Thapar, A., Collishaw, S., Pine, D. S., & Thapar, A. K. (2012). Depression in adolescence. The Lancet, 379(9820), 1056–1067.
- Timbremont, B., Braet, C., & Roelofs, J. (2008). Handleiding children’s depression inventory (herziene versie) [Manual of the children’s depression inventory, revised version]. The Netherlands, Amsterdam: Pearson Assessment and Information B.V.
- Treffers, D. A., Ph, Goedhart, A. W., & Siebelink, B. M. (1998). Resultaten van de Nederlandse vertaling van de children’s somatization inventory. Emotionele Stoornissen en Somatoforme Stoornissen bij kinderen en adolescenten: De stand van zaken. [Results of the Dutch Translating of the Children’s Somatization Inventory. Emotional and somatoform disorders in children and adolescents: State of the art] (pp. 37–52). The Netherlands, Leiden: Boerhaave Commissie voor Postacademisch Onderwijs in de Geneeskunde.
- Weersing, V. R., Jeffreys, M., Do, M. C. T., Schwartz, K. T., & Bolano, C. (2017). Evidence base update of psychosocial treatments for child and adolescent depression. Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology, 46(1), 11–43.
- Weisz, J. R., Kuppens, S., Ng, M. Y., Eckshtain, D., Ugueto, A. M., Vaughn-Coaxum, R., … Weersing, V. R. (2017). What five decades of research tells us about the effects of youth psychological therapy: A multilevel meta-analysis and implications for science and practice. American Psychologist, 72(2), 79.
- Weisz, J. R., McCarty, C. A., & Valeri, S. M. (2006). Effects of psychotherapy for depression in children and adolescents: A meta-analysis. Psychological Bulletin, 132(1), 132.
- Wood, E., Ricketts, T., & Parry, G. (2018). EMDR as a treatment for long-term depression: A feasibility study. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 91(1), 63–78.
- World Health Organization. (2013). Guidelines for the management of conditions that are specifically related to stress. World Health Organization.
קישורים לחיצים
Effectiveness of trauma-focused treatment for adolescents with major depressive disorder
Corine Paauw, Carlijn de Roos, Judith Tummers, Ad de Jongh & Alexandra Dingemans
European Journal of Psychotraumatology Volume 10, 2019 - Issue 1
* * אסתי בר שדה - פסיכולוגית חינוכית, מדריכה, Trainer Child Europe EMDR ,מדריכת EMDR. בעלת ניסיון עשיר בעבודה עם EMDR, מלמדת ומדריכה מטפלים בתחום העבודה עם ילדים ונוער. הוכשרה על ידי Tinker Bob ו- Wilson Sandra כ- Trainer Child EMDR ויושבת כנציגת ישראל בחטיבת הילדים ב- Europe EMDR.
st@elkol.co.il
* * ד"ר שפרה וולגלרנטר - פסיכולוגית קלינית-שיקומית בבית חולים אלי"ן ובקליניקה פרטית, ירושלים.
smw.wohl@gmail.com
נבנה באמצעות מערכת דפי הנחיתה של רב מסר