לרגע נדמה שהרפורמות הסביבתיות יוצאות לדרך, ואז הכנסת התפזרה

1. פינוי מפרץ חיפה: האם הפעילים עומדים בפני אכזבה גדולה

אחת המטרות הראשונות שהציבה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, עם תחילת כהונתה - היא פינוי התעשייה המזהמת ממפרץ חיפה. באוקטובר האחרון סיכמה השרה עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על הקמת ועדת מנכ"לים בין משרדית, שתדון בעתיד התעשייה הפטרוכימית בחיפה ותחליט האם וכיצד יש לפנות את המתחם. את מטרותיה אמורה הייתה הוועדה להגיש עד סוף ינואר. מנכ"לי המשרדים הם אנשי האמון של השרים, וייתכן כי כעת, בשל הקיפאון הפוליטי, גם הוועדה תקפא על שמריה ותתמהמה בהגשת המסקנות.

החברות הפועלות בשטח המתחם הפטרוכימי פתחו בקמפיין נגד הפינוי, בעוד שהמנכ"לים חלוקים - האם יש לפנות את המתחם, ואם כן, אימתי? (במועצה הלאומית לכלכלה מדברים על שנת 2025). מחד גיסא, ייתכן כי עם השנים התעשייה הפטרוכימית תתייתר מאליה, ויש לתת לה לגווע בזמן שהשימוש בדלקים מאובנים מצטמצם ולא לשלם פיצוי למפעלים. מאידך גיסא, לפי דוח מקינזי שבדק את הכדאיות הכלכלית של השארת התעשייה במתחם או פינויה למפעלים באזור ובראשם בז"ן, אין תמריץ להתפנות מהמתחם מעצמם גם בטווח הרחוק. פינוי המתחם עד שנת 2030 הוא האופציה הכלכלית הטובה ביותר, לאור מצב שוק הדלקים המאובנים בעולם ותהליכי המעבר לכלכלה מאופסת פליטות. את התוכנית לפינוי המתחם מקדמים ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), המתכננת לבנות בשטח עשרות אלפי יחידות דיור, ובמועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה.

חלק מהמנכ"לים סבורים שבשל הדחיפה המשמעותית מתוך משרד ראש הממשלה, ההחלטה ידועה מראש. אך בחירות יכולות לא רק להקפיא את ההחלטה ויישומה, אלא בחילופי ממשלה גם להקפיא את עצם הדיון. גם אילו ימשיכו המנכ"לים את עבודתם, באין תקציב ומדינה ובזמן שהשרים עסוקים בבחירות - ספק רב אם תחל עבודת מטה מסודרת להעברת התעשייה, וההמלצות עלולות להישאר רק מילים על דף נייר.

פעילי הסביבה המובילים לאורך שנים מאבק לפינוי התעשייה חוששים שהבחירות הן מקל משמעותי בגלגלי התהליך. לדברי אלעד הוכמן, מנכ"ל "מגמה ירוקה", "ועדת המנכ"לים להבראת מפרץ חיפה הייתה נקודת האור היחידה לתושבות ותושבי חיפה בשנה הקשה הזו. בניגוד לחוסר היציבות הפוליטי, זיהום האוויר החמור כתוצאה מהמפעלים המזהמים ממשיך לסכן את תושבי המפרץ בהתמדה. בעקבות פיזור הכנסת ונפילת הממשלה, מסקנות ועדת המנכ"לים שוב תלויות באוויר, דבר שמשרת את בעלי ההון במפרץ המרוויחים על חשבון בריאות התושבים. אין שום סיבה לחכות למערכת בחירות נוספת. הגורמים הפוליטיים שלא ישכילו להבין זאת, ישלמו מחיר פוליטי בזירה החיפאית".

2. כלכלה דלת פחמן: התוכנית תחכה לממשלה הבאה 

לפני פחות מחודש, התחייב ראש הממשלה בפסגת אקלים בינלאומית כי ישראל מחויבת להפסקת השימוש בדלקים מאובנים עד שנת 2050. מדינות רבות בעולם כבר הניחו על השולחן תוכניות בנושא, בהתאם למחויבויות בהסכם פריז - ובהן יפן, דרום קוריאה, האיחוד האירופי ועוד רבות אחרות. הנשיא האמריקאי הנכנס, אף הוא מזמן את הדרך, לאחר שהצהיר על מחויבותו להגיע לאפס נטו של פליטות עד 2050.

אך ההצהרה שהניח ראש הממשלה על השולחן, איננה מגובה בתוכנית הולמת. עד שנת 2030 פחות מ-30% ממשק האנרגיה יסתמך על אנרגיות מתחדשות, ואין כל תוכנית לצמצום השימוש בגז הטבעי - דלק מאובן מזהם - או לחשמול של כלל סקטור התחבורה. ימים בודדים לפני שפוזרה הכנסת הניח לראשונה המשרד להגנת הסביבה על השולחן תוכנית למעבר למשק נקי - "כלכלה דלת פחמן". לפי התוכנית, עד 2050 ישראל תעבור לכלכלה דלת פחמן בדרך להפסקה מוחלטת של השימוש בדלקים פוסיליים, כך שבשנת 2050 יסתמך 95% ממשק החשמל על אנרגיות מתחדשות, וגזי החממה יופחתו ב85% לעומת רמתן בשנת 2015.

במשרד להגנת הסביבה מציעים לקבוע יעדי ביניים כך שיעדי האנרגיות המתחדשות
ב-2030 יעמדו על 40% ולא כ-30% כשם שקבעה הממשלה לבקשת משרד האנרגיה, וכי יופסק יבוא רכבים במשקל של עד 3.5 טון עם מנוע בעירה פנימי. בנוסף, ההחלטה מקדמת שני צעדים מרכזיים והכרחיים ליישום היעדים: בחינת גיבוש מנגנון שבפעם הראשונה בישראל יביא לתמחור הנזק הכלכלי מפליטת גזי חממה; וקביעת מנגנון שמטרתו להבטיח שתוכניות להקמת תשתיות יהיו בהלימה ליעדי האקלים הלאומיים של ישראל ולפיתוח יעיל ודל פחמן של המשק.

ואולם לא כל משרדי הממשלה ממהרים לחתום העבודה המקיפה שבוצעה בשנים האחרונות במשרד להגנת הסביבה. במשרד האנרגיה מתנגדים ליעדים השאפתניים המוצגים בעבודה, ולכך שלמעשה ההחלטה מעלה את סף היעדים שהוגדרו בהחלטת הממשלה ל-2030. לפי משרד האנרגיה, "ההצעה לא תואמה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים וסותרת נקודות רבות בעבודה הממשלתית שהוצגה לאחרונה".

באין הסכמות ואין ממשלה, קיים חשש שקידום התוכנית ייבלם, וכלל לא בטוח שהשר הבא במשרד להגנת הסביבה ייבחר לקדמה כנושא הראשון על שולחנו, למרות חשיבותה הקריטית לגמילה מדלקים מאובנים והתאמת המשק לעידן משבר האקלים. ככל שלא תקודם התוכנית, ייתכן שישראל תשתרך מאחורי העולם הנע קדימה.

3. ועדת הפנים והסביבה: הסביבה איבדה את הח"כית חיימוביץ'

לראשונה זה שנים רבות, בראש ועדת הפנים והסביבה בכנסת כיהנה חברת כנסת שהנושא הסביבתי בדמה. מיקי חיימוביץ' נבחרה לכנסת בדיוק על טיקט הטיפול במשבר האקולוגי, לאחר שהקדישה שנים רבות למאבקים ולהעלאה למודעות של הנושא. לפי בדיקה מדגמית של שלושה חודשים - כיו"ר ועדה, היא קידמה יותר נושאי סביבה מקודמיה. בזמן ש-34% מהדיונים שקיימה עסקו בנושא, קודמיה בתפקיד - יואב קיש, מירי רגב ודודי אמסלם, לא הקדישו יותר מ-12% מהדיונים לנושאים הללו.

 מיקי חיימוביץ', יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בחודשים הספורים שבהם כיהנה הכנסת, הספיקה חיימוביץ' למצוא פתרון לתקנות פטור מהיטל השבחה על גגות סולאריים - רגע לפני שפג תוקפן, וזכתה להכרה על כך מקיר לקיר; הצליחה להשיג פשרה להעביר חוק היסטורי של חוק הגגות, המאפשר לדיירי בניין להציב פאנלים סולאריים על גג בהסכמה של 66% מהדיירים בלבד; להשיג תקציב מיוחד עבור פקיד היערות במשרד החקלאות להקמת מערכת ממוחשבת ו-7.5 מיליון שקלים לפרויקטים סביבתיים; ולערוך דיונים בנושאים רבים הקשורים למשבר האקלים, שלא זכו לתהודה רבה בין כותלי הכנסת עד עתה.

גם נושאים שמשרד להגנת הסביבה ביקש לקדם - נעו במהירות, בשיתוף פעולה הדוק בין המשרד לבין הוועדה. מתקנות לענישת מפירי חוק השקיות לתקנות שיסייעו להפחתת הפליטות של גזי החממה כתוצאה מגזי קירור מזהמים במזגנים, ואף לבצע תיקון היסטורי ולהעביר את הטיפול בחוק צער בעלי חיים מוועדת החינוך לוועדת הפנים והסביבה.

גם השרה להגנת הסביבה אמרה באחד מדיוני הוועדה האחרונים כי מתקיים בין השתיים שיתוף פעולה מצוין, כינתה את חיימוביץ' "חרוצה" והודתה לה על הפעילות הנמרצת לקידום נושאי הסביבה. ככל שלא תוצב בראש הוועדה ח"כית הנותנת משקל גדול לקידום הנושא, ייתכן שבכנסת הבאה העיסוק בנושא משבר האקלים יצטמצם עוד יותר, וקידום תיקוני חקיקה או פעילות הנוגעת למשרד להגנת הסביבה, יואטו אף הן, לקצב שלו הייתה רגילה הוועדה בטרם עידן חיימוביץ'.

4. הטיפול בפסולת: הזבל יחכה לשר הבא

הטיפול בפסולת במדינת ישראל מצוי באופן בלעדי בידיו של המשרד להגנת הסביבה. זהו נושא הדגל של המשרד, אך לרוע המזל, בשל תחלופת השרים הגבוהה - עד היום לא הונחה על השולחן תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתצליח להתמודד עם הבעיה הקשה:
כ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת באדמה ולא מגיעה לניצול מקסימלי של ערכה הפוטנציאלי.

לאורך השנים קידמו השרים יוזמות שונות בתחום; מהפרדה במקור של הפסולת, לתוכנית שנויה במחלוקת של השר הקודם, זאב אלקין, להקים מתקנים לשריפת פסולת. גמליאל הקפיאה עם כניסתה לתפקיד את התוכנית של אלקין, והתחייבה להציג עד סוף נובמבר תוכנית משלה, שתפחית באופן משמעותי את הטמנת הפסולת ותמקסם עקרונות של כלכלה מעגלית. ואמנם, עד כה לא הוצגה התוכנית, וככל שתוצג לפני הבחירות - ספק רב אם תובא לכדי יישום.

 גילה גמליאל / צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות

בזמן שתוכנית אופרטיבית להתמודדות עם הרי הפסולת הנערמים בישראל - אין, בקרן הניקיון שהכספים המצטברים בה אמורים לשמש למימון פתרונות להתמודדות עם פסולת, נצברו 2.75 מיליארד שקל בסוף 2019. לפי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בשנת 2018 הוטמנו בישראל 76% מהפסולת, בעוד שיעור ההטמנה באותה שנה במדינות ה- OECD היה 39%. עם פיזור הכנסת, בעיית הפסולת תמתין לשרה הבאה, בעוד שהמזבלות עולות על גדותיהן.

5. בחירות חוזרות: כל שר מחליף את האג'נדה

מדי יום מקודמות החלטות בעלות השלכות סביבתיות במוקדי ההחלטות הרבים במדינת ישראל; מהרשויות המקומיות, למוסדות התכנון הארציים, משרדי הממשלה והסקטורים העסקיים. סביבה רגולטורית לא יציבה מעיבה על היכולת להציג וליישם תוכניות או מדיניות לטווח הארוך. תחלופת השרים להגנת הסביבה בשנים האחרונות גם הובילה לתחלופת אג'נדות, נושאים הנמצאים בראש סדר העדיפויות - ואף טרמינולוגיה.

אם גמליאל קידמה מהרגע הראשון שיח הנוגע לדחיפות הטיפול במשבר האקלים בהתאם למגמות העולמיות, לא כל קודמיה עשו זאת. זאב אלקין, שכיהן כשר לפניה, סבר שאין להרחיב את חוק הפיקדון, ואילו גמליאל הובילה מהלך חסר תקדים והטילה פיקדון על בקבוקי המשקה הגדולים ואף שילמה על כך בביקורת ציבורית, בהתנגדות עזה של גופים עסקיים וחברי כנסת. הבדלי הגישות בין השניים הם רחבים, וניכרים בטיפול בסוגיות שונות. נושאים נוספים שקידמה עשויים להיוותר על שולחן המשרד ולהתחלף באחרים. כך, מהלכים לצמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי, הכרזה על מינים מוגנים נוספים במטרה לשקם את האקולוגיה הימית, רפורמה לטיפול בפסולת בניין - שאיננה מתקדמת בין כנסת לכנסת, ועוד.

מאיה יעקבס, מנכ"לית צלול, הרגישה בשנתיים האחרונות את הטלטלות הפוליטיות שהובילו לחוסר עקביות. עם מינויין של גמליאל וחיימוביץ' היה נדמה שישנו אופק לשינוי, וכעת נאלצים ארגוני הסביבה שוב להמתין לשר הבא. "ככל שישראל צפופה יותר, כולנו נחשפים לאינספור גורמי זיהום מחוללי מחלות ומאיצי משבר אקלים", היא אומרת. "כל תחומי החיים שלנו מושפעים מהשינויים המקודמים היום בתחומי האנרגיה, התחבורה, התעשייה ועוד. הם ישפיעו על בריאותנו, על ביטחונה וחוסנה של המדינה, על משך השעות שנעמוד בפקקים, על יוקר המחיה ועל השאלה החשובה מכול - האם ישראל תהיה מסוגלת להתמודד עם משבר האקלים. נשות מקצוע עוזבות את משמרתן בטרם הושלמו המשימות, ומבלי שמובטחת לנו המשכיות. ישראל צריכה מדיניות עקבית ושייצר עבור האזרחים והסביבה חוסן אקלימי בעידן המאתגר הזה".