בעניין הקורנה .
איך צריך לחשוב על זה ?
ישנן 2 גישות כלליות
1)בדרך פנימיות התורה. ותפיסת הכלל החשוב יותר מהפרטים .
2)תפיסת הפרטיות- החיצוניות יותר חשובה מהפנימיות .
ברגע שיש מענה בחיצוניות אז אין צורך לתת מענה לנקודה הפנימית .
וכל אחד שיבדוק איך הוא משלב את הדברים.
האם אני פועל לנקודה רגעית או לנקודה נצחית.
למה אני דואג לכלל? או לפרטיות?
אם הוא רוצה חיסון .
הוא חייב להיות פנימי ומי שלא מעניין אותו חיסון פנימי רוצה את החיסון מבחוץ.
.
אז מתי נגיד שנקבל מבחינה חיצונית ? ומתי מבחינה פנימית ?
אדם שפועל רק את הרגע רוצה פתרון מיידי.
החיסון עובד על דבר חיצוני .
ויש להעדיף את הבורא ולא את הנברא.
הגישה הנכונה היא לבוא למקום פנימי .
נשתמש גם באמצעים חיצוניים במקום שלא נוכל לעשות את זה מבחינה פנימית .
נקודה מרכזית היא
שהעולם מקשיב וחושב מבחינה מדעית וחיצונית ולא מעניין אותו הפנימיות .
לכן כמו שהתורה לא באה לספר לנו סיפורי היסטוריה .
כך גם
האמת שאנחנו צריכים לייצר כלים לאהבת ה'.
והשאלה היא איך הקורנה מקרבת אותי לעבודת ה'.?
הבדידות הדיכאון והריצה אחר הפרטיות היא שכובלת אותנו .
המציאות מדברת איתנו על הנפש.
המצב לא קובע
לא הרדיפה אחר הדברים החיצוניים היא הקובעת .
.
העיקר הוא להתחזק מבחינה פנימית:
אהבת ה'.
:ערבות הדדית
הפגנת אחדות
ופנימיות תורה
החיסון החזק ביותר שיש לאדם שהוא הכתר של כל העיוותים.
המצב לא קובע -אני זה ההתיחסות שלי
1) המצב לא קובע אני זה ההתייחסות שלי אני משתמש במצבים בשביל הנקודה הפנימית שלי.
2) הבורא מאמן אותי הוא נתן לי את החיצוניות כדי להתאמן מבחינה פנימית .
3)אני בוחר בעבודה הזאת
4) אני מתחבר לעבודה הזאת ועושה אותה בשמחה .
5)אני שם לה גבולות מאד ברורים בדרך של עבודה פנימית בשיח של דרך תורה.
6)אני גאה לעשות עבודה פנימית ומודה לה' על זה שאיפשר לי לעשות את העבודה הפנימית הזאת .
7)יש לי אידאל שאותו אני חי – הפעולה בחוץ התוצאה בפנים .
8)אני פועל את זה מתוך אותנטיות ולא כי אחרים אומרים לי .
9)אני מחויב לברית שהבורא נתן לי לעבודה הזאת הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית.
10)מלכות התוצאה- התחדשות פנימית .