בואי כלה – קורח תשע"ה

 

טז,א וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן. וְאִתְפְּלֵיג קֹרַח, בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בַּר פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.
טז,ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וְקָמוּ לְאַפֵּי מֹשֶׁה, וְגֻבְרַיָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתַן וְחַמְשִׁין, רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא מְעָרְעֵי זְמָן, אֲנָשִׁין דִּשְׁמָא.
טז,ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. וְאִתְכְּנִישׁוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרוֹן, וַאֲמַרוּ לְהוֹן סַגִּי לְכוֹן–אֲרֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא כֻּלְּהוֹן קַדִּישִׁין, וּבֵינֵיהוֹן שָׁרְיָא שְׁכִינְתָא דַּייָ; וּמָדֵין אַתּוּן מִתְרַבְרְבִין, עַל קְהָלָא דַּייָ.
טז,ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. וּשְׁמַע מֹשֶׁה, וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי.
טז,ה וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. וּמַלֵּיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּיהּ, לְמֵימַר, בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְּכָשַׁר לֵיהּ וְיָת דְּקַדִּישׁ, וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי; וְיָת דְּיִתְרְעֵי בֵּיהּ, יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ.
טז,ו זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. דָּא, עֲבִידוּ:  סַבוּ לְכוֹן מַחְתְּיָן, קֹרַח וְכָל כְּנִשְׁתֵּיהּ.
טז,ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי. וְהַבוּ בְּהוֹן אִישָׁתָא וְשַׁוּוֹ עֲלֵיהוֹן קְטֹרֶת בֻּסְמִין קֳדָם יְיָ, מְחַר, וִיהֵי גֻּבְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ, הוּא קַדִּישׁ; סַגִּי לְכוֹן, בְּנֵי לֵוִי.
טז,ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח:  שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי. וַאֲמַר מֹשֶׁה, לְקֹרַח:  שְׁמַעוּ כְּעַן, בְּנֵי לֵוִי.
טז,ט הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו–לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. הַזְעֵיר לְכוֹן, אֲרֵי אַפְרֵישׁ אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל יָתְכוֹן מִכְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל, לְקָרָבָא יָתְכוֹן, לִקְדָמוֹהִי–לְמִפְלַח, יָת פֻּלְחַן מַשְׁכְּנָא דַּייָ, וְלִמְקָם קֳדָם כְּנִשְׁתָּא, לְשַׁמָּשׁוּתְהוֹן.
טז,י וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה.