כשאני עומדת לפני הריוניות ונדרשת לספר על אמצעי ההקלה השונים בלידה אני מתהלכת בזהירות בין המידע הרב שיש לי בנוגע למשככי הכאבים הרפואיים השונים, לבין האמונה בכך שגופנו בנוי ללידה פיזיולוגית עם התערבויות מועטות.
אם נשאיר מאחור את השאלה על משמעות הכאב והאם יש סיבה טובה למה לא להעלים אותו מהלידה אם אפשר
(כמובן שגם אפידורל לא תמיד מבטיח העלמה של הכאב),
נשארת השאלה מה יאפשר את התקדמות הלידה בצורה הטובה ביותר שתסתיים בלידה נרתיקית של תינוקת בריאה לאמא בריאה.
רוב הלידות, בתנאים מתאימים של תמיכה, עזרה בהקלה טבעית על הכאבים,
הנחיה של מילדת מנוסה ועם הרבה עידוד, יסתיימו באמת בלידה נרתיקית של תינוק בריא לאמא בריאה.
במקרים האלה, מתן טשטוש, אפידורל, זירוז והתערבוית אחרות אם אינן הכרחיות,
משפיעות בד”כ באופן משמעותי על הלידה ודווקא מעלים את הסיכון לסיים בלידת וואקום או מלקחיים, בניתוח קיסרי,
עם תינוק במצוקה ועם אמא פצועה או פגועה פיזית בצורה אחרת.
מצד שני, ישנן לידות לא מעטות בהן היולדת צריכה עזרה בשביל להתקדם בלידה
ולהצליח לסיים אותה באופן הטוב ביותר עם תינוקת בריאה ואמא בריאה.
ומה שעוזר לי להיות שלמה עם כל האפשרויות הקיימות בפני היולדות שלי להקלה בלידה
היא ההבנה שמאז ומתמיד המילדות היו משתמשות גם בתרופות שונות על מנת להשפיע על הלידה.
יולדת מבוהלת, כואבת מדי, עייפה מדי, תתקשה להיות יולדת פעילה ולאפשר ללידה להתקדם ולהגיע לסוף הטוב.
אם היום נותנים אפידורל או טשטוש,
אז לפני כמה מאות שנים היו המילדות שהיו בד”כ גם מרפאות (או כפי שנתפסו בתקופות מסוימות – מכשפות)
נותנות סמים שונים עשויים מצמחים, אשר היו מטשטשים את האשה, מרדימים או מרגיעים.
לפעמים רק באמצעות ההקלה הזאת, יכלה האישה לאזור את כוחותיה כדי להמשיך ולנוע,
להמשיך וללחוץ בצירי הלחץ, להמשיך להאמין ביכולותיה.
גם היום, כשאני נמצאת בתוך לידה,
אני צריכה לחשוב בצורה שקולה וללא דעות קדומות נגד או בעד שימוש במשככי כאבים בלידה.
שאלות לשאול את עצמך כשאת רוצה לדעת האם אפידורל יקרב אותך אל הלידה הטבעית שלך או לא:
- האם ניסיתי כבר מסג’ או טכניקות נוספות כדרך להקל על הכאב?
- האם יעזור לי אם מישהו יעודד אותי עכשיו? יזכיר לי את הכוחות שלי? ייתן לי בטחון שאני מתקדמת? יחזק אותי שאני מתמודדת נהדר?
- האם ניסיתי לשנות תנוחה? לעמוד על הברכיים, לרדת מהמיטה, להכנס למקלחת?
אם ניסית את כל אלו, תשאלי את עצמך:
- האם אני מצליחה להרפות בין הצירים את הגוף (במהלך הציר הרבה פעמים קשה ממש להרפות וזה עדיין ממש בסדר)?
- האם אני מצליחה לזוז וליצור תנועתיות?
- האם אני מרגישה שיש בי כוחות נפשיים להתמודד עם הכאב, או שאני מתחילה להרגיש שזה עינוי עבורי?
- האם אני מוצפת בחרדה ולא מצליחה לשחרר את הפחדים?
במידה ואת מרגישה שאת מכווצת כל הזמן ולא מצליחה לאפשר לגוף לנוע עם ובין הצירים,
אם את מרגישה שזה הופך מאתגר לסבל ולעינוי,
אם הפחדים מציפים אותך,
שימוש במשכך כאבים יכול במקרה הזה כנראה לקדם את הלידה יותר מאשר ליצור נזק.
אם הקושי הוא בעיקר של פחד וחרדה, כדאי לנסות קודם כל גז צחוק (שההשפעה שלו פחות משנה את מהלך הלידה ואין לה כמעט תופעות לוואי).
ואם הקושי הוא ממש ברמה הפיזית – האפידורל כנראה יתאים יותר.
*טשטוש מתאים בעיקר בשלב הלטנטי, כשהצירים עדיין רחוקים, קצרים וחלשים ושלרוב מומלץ עדיין להעביר את הצירים במנוחה ושינה.
במצב כזה הוא יכול מאוד להקל ולקדם.
בשלבים הבאים הוא פחות אפקטיבי, יכול ליצור תחושה קשה של ניתוק או חוסר אונים ויוצר אפקט שלילי על התינוק.
מאחלת לכולנו לידות שנעשות מתוך בחירה ומגוון אפשרויות.
השאר תגובה