האם חוקים בבית חיוניים?

ענת לוברבום, יעוץ והכוונה להורים ומורים

למה חוקים בבית חיוניים? למה צריך חוקים בחברה מתוקנת?

ומה עושים עם הקולות בראש לגבי החוקים בביתנו ?

 

מהי חרות אמיתית?

המילה חרות לרוב מתקשרת לחופש מכל עול, בעל חרות הוא מי שיכול לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ללא גבול, אך חיי המתירנות משעבדים את הנפש כיוון שמשאירים את אותה ריקה וחסרת משמעות.

פרשת השבוע בחוקותי נאמר: “אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”

הקב”ה אומר לנו שבשביל לחיות טוב ולהוריד את השפע לעולם: גשמים בעתם, שלום, חוזק

צריך לקיים את המצוות והחוקים בתורה.

המצוות והחוקים מכניסים אותנו לתוך מסגרת שאומרת מה טוב ומה לא? ואיך להתנהג ומה לעשות.

למה זה טוב? ע”פ הרב קוק ההגבלות הגשמיות משאירות אותנו בתוך מסגרת המאפשרת לעבוד את ה’ ועבודת ה’ היא החרות האמיתית.

כלומר החוקים והמצוות נותנים לנו את המסגרת ומאפשרים חירות הנפשית האמיתית

החוקים שומרים על  קיום סדר העולם, על תקינות על הסדר הטוב, על צניעות ועוונה

כך גם החוקים בבית, הם מקנים את הממסגרת ומקום בטוח.

לכל בית יש את החוקים שלו ע”פ אמות המידה והערכים של ההורים, חוקים בבית אחד לא דומים לחוקים בבית אחר.

הרבה פעמים אנחנו לא בטוחים בעצמנו, בחוקים והדרישות שלנו מהילדים

כשאנחנו מהססים ולא בטוחים, הילדים שלנו קולטים את ההיסוס והחשש העומדים מאחורי הצעקות שלנו כשאנחנו יוצאים מדעתנו “כמה פעמים אפשר לבקש את אותו דבר…כנס כבר להתקלח”
הצעקות הן פועל יוצא של החששות והקולות בראשנו (“אולי אני דורשת יותר מידי .. אולי הוא עייף… וכו’) אז הילדים מאמצים לעצמם התנהגות שעוד יותר מבססת את ההיסוס שלנו. ומשכנעים אותנו שיש צדק לכך שאנחנו לא בטוחים בדרישה שלנו.

מנגד הם גם קולטים את הצליל הבטוח שלנו, ששם אין לנו שום ספק שהילד משתף איתנו פעולה.

שם אין צעקות, הסברים מיותרים או כעס. כי ברור לנו כשמש: שגם אם הילד לא עשה את מה שצריך זה רק כי הוא התבלבל. לדוגמא ילד שאכל קורנפלקס עם חלב בקערה בשרית. ברור לנו שזאת טעות ולא יעלה על דעתנו לצעוק עליו כי עשה זאת בכוונה. הילד שלנו קולט את הביטחון שלנו בעניין הזה ומשתף איתנו פעולה בדרישה של הפרדה בין בשר וחלב, בלי שנצטרך להילחם אתו על כך.

כלומר הילדים שלנו קולטים את הקולות שבראש שלנו, אותם אנחנו משדרים להם בשפת גופנו

ככל שנהיה בטוחים יותר בעצמנו ובדרישות שלנו, זה השדר שיעבור לילדים והם ישתפו איתנו פעולה בלי להיאבק או להילחם בנו(בכל תחום).

משימה לשבוע הקרוב – לחשוב על משהו שניכר כי יש לנו ספקות לגביו ולחשוב איך היינו מגיבים אם היה ברור שהילדים היו עושים/מבצעים /משתפים פעולה בדבר הזה וככה להתייחס אליהם.

בהצלחה,

תעדכנו אותי

ענת

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top
גלילה למעלה