בלוג מבחני הרבנות
רקע למבחני הרבנות:
אברכים, ולומדים למבחני הרבנות פונים אלינו בשאלה כיצד הדרך ללמוד למבחני הרבנות? האם צריך לזכור ממש את כל הגמרא את כל הראשונים את כל מה שכותבים האחרונים? אז התשובה על רגל אחת כן. אמנם יש כמה סייגים ודרכים כדי להקל על הזכירה ובמה נכון להתמקד במבחני הרבנות כדי להגיע בעז"ה לעבור בהצטיינות את מבחני הרבנות. מאמר קצר זה נועד כדי להסביר על כיצד עונים תשובה במבחני הרבנות ובעז"ה במאמרים הנוספים שנפרסם כאן, נענה על תשובות ממבחני הרבנות השונים כדי שיהיה לכם בצורה מונגשת מאגר רחב של תשובות ממבחני הרבנות.
מבנה של תשובה למבחן ברבנות:
שאלה ממבחן ברבנות היא שאלה כללית (בהמשך נביא דוגמה), שניתן בזוית ראשונה לענות עליה ממש בשתי שורות. אמנם הצפייה במבחן היא שנבחן יכתוב את הגמרא ראשונים שו”ע ונושאי כלים. אמנם כמה הערות:
גמרא: אין צורך לזכור ממש באיזה דף הגמרא מופיעה, כן יש לזכור את המסכת, דבר נוסף אין צורך לכתוב את הגמרא מילה במילה, אלא במילים שלנו.
ראשונים: לרוב הנושאים שישנם בשו”ע ישנם מחלוקות, ולשיטה אחת במחלוקת ישנם כמה ראשונים שסוברים ככה, למשל יכול להיות שגם הרמב”ם וגם הריטב”א וגם הרשב”א וגם המאירי ועוד… יסברו כשיטה אחת, אין צורך לזכור את הראשונים, אלא נכתוב הרמב”ם וסיעתו סוברים וכו’…
בפסיקת הלכה נכתוב כמי השו”ע פסק, וכמי הרמ”א פסק.
אם ישנם אחרונים שחולקים על הפסק של השו”ע והרמ”א גם כן נכתוב. כמו כן אם יש הערות נוספות של דברי האחרונים המופיעים על השו”ע נוסיף.
למבחן ברבנות פחות יש להתמקד בדברי אחרוני זמנינו, אמנם נכון לדעת אותם כדי שנדע הלכה למעשה.
יתרון בלמידה למבחני הרבנות במכון יגדיל תורה
את הספרים שלנו אנו כותבים במבנה מסודר על פי מה שנדרש למבחני הרבנות, במילים ובשפה פשוטה. בנוסף שיעורי הוידאו מתמקדים בהכנה למבחני הרבנות. ולכל אורך חוברות הלימוד שלנו ישנם שאלות וכותרות המנחות את הלומד במה להתמקד בכל מקטע.
עיצה טובה שבלעדיה אי אפשר לעבור מבחן ברבנות
בשלב החזרות למבחן ברבנות, על הקורא (לפחות למי שלומד בתוכנית שלנו) לקרוא את הכותרת שמופיעה לפניו (בחוברות הלימוד שלנו) ולענות בעל פה מהזיכרון במילים שלו- את הגמרא הראשונים עד הלכה למעשה. רק כך ידע שהוא אכן מוכן ברמה טובה למבחן. לאחר שרואה שהגיע לרמה טובה בידיעה ושחזור התוכן הנדרש- זה השלב להתחיל לפתור מבחנים מהרבנות.
דוגמה לפתרון תשובה (בעז"ה נוסיף מידי שבוע תשובות למבחני רבנות נוספים)
שאלה ממבחן ברבנות חשון תשפ"א
מלאכת מלבן
א. "נידה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה" כתוב שיטות הראשונים בדין זה ופסק ההלכה (כולל בירור דעת השו"ע) ב. באלו אופנים מותר לקפל בגדים בשבת.
כמו שכתבנו לעיל מבנה התשובה יתחיל בגמרא אח”כ ראשונים ולאחר מכן שו”ע וכו’.
שאלה זאת היא שאלה מסימן שב סע’ ט:
איתא בגמרא ביומא:
יומא דף עז עמוד ב (לא חייב לצין את הדף)
תנו רבנן: ההולך להקביל פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו – עובר עד צוארו במים, ואינו חושש (ניתן לכתוב במילים שלך)
והתוספות (בשבת קיא ע”ב) הקשו מדוע לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו וכן הקשו על הגמרא שכתבה שנידה מותר לה להערים ולטבול בבגדיה והקשו מדוע התירו לטבול בבגדיה ולא חוששים “לשרייתו זהו כיבוסו” כלומר לכך שהיא תיכנס למים בבגדיה וישרו בגדיה במים ותעבור כל כיבוס!!
שיטות הראשונים:
תוס’ וסיעתו- דוקא כשיש לכלוך על בגד יש איסור לשרות בגד במים שאז אכן שרייתו זוהי כיבוסו אך בבגד נקי אין חוששים לשרייתו זוהי כיבוסו. ולשיטת התוס’ מותר לקחת בגד נקי ולשרותו במים.
ותירצו, שדוקא שיש טיפת דם או טינוף אמרינן שרייתו זהו כיבוסו, וכן כתב הר”ן אך בבגד נקי לא אמרינן שרייתו זוהי כיבוסו.
ולדעה זאת הפמ”ג כתב שכשיש עליו לכלוך אפילו דרך לכלוך אסור כיון שיש עליו לכלוך, אך הבה”ל כתב שבדרך לכלוך מותר לכולי עלמא (וכמובן באופן שאינו מתכון לכבס).
ר”ת וסיעתו – תירץ שמכיון שבגמרא מדובר שעושה בדרך לכלוך ולא בדרך שורה את הבגד שהרי נכנס למים עם בגדו- לכן לא אמירנן שרייתו זהו כיבוסו, ולפי שיטתו בגד נקי גם כן אסור להכניסו למים.
מהר”ם – שרייתו זהו כיבוסו דוקא בבגד פשתן, אבל לא בשל צמר, ולכן בגד של צמר שהתלכלך מותר לתת עליו מים.
יראים – אם המים מרובים אפילו כשהוא דרך לכלוך אסור ששרייתו זוהי כיבוסו, ולכן כשרוצה לנגב את ידיו במפה קודם ינער את ידיו שלא ישאר עליהם אלא רק מעט מים ואז מותר.
פסיקת הלכה:
השו”ע פסק לכאורה פסק כדעת התוס’ וסיעתו.
והרמ”א בתחילה לכאורה סייג את דברי השו”ע על פי הסמ”ק שאסר לשרות: “ובגד שאין עליו לכלוך, מותר לתת עליו מים מועטים ולא מרובים, שמא יסחוט”.
עוד הביא הרמ”א את דעת ר”ת בשם יש אוסרים: “ויש אוסרים בכל ענין”.
ומ”מ כתב המג”א (כ) שבדרך לכלוך מותר, וכן כתב המ”ב (מח).
והמ”ב בהכרעתו בין הדעות כתב שיש להחמיר בשל תורה כר”ת, והגר”א היקל כדעה ראשונה.
ואע”פ שכתבנו שהשו”ע פסק כרא”ש וסיעתו שכן מורה פשט לשונו וכן דעת המג”א והחזו”ע (ח”ו עמ’ קמג) והאור לציון (פל”ו סי”ד). הבה”ל הביא שהתוספת שבת והגר”א כתבו שהשו”ע סבירא ליה כר”ת.
ב.נמשיך בעז”ה בהמשך השבוע.
