042- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי קכד-קכו השקפה
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה
וַיְחִי קכד-קכו
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל
הכול בא מהבורא, אך הרע – בא ממעשי האדם.
מלאך זה כוח נפשי באדם, עושה מעשה טוב – בונה לו סנגור ומוסיף כוח לקדושה. קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף (מדרש רבה)
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, רבי אלעזר אמר: אחר שבירך יעקב ונתכוון לייחד ממטה למעלה, שאמר, הָאֱלֹהִים, המלכות, אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, החו"ג, אז המשיך ממעלה למטה, שאמר, האלקים, הבינה, הָרֹעֶה אֹתִי, והמשיך מבינה עד ת"ת שהיא מדרגתו. כיוון שקיבל ברכות, נתן אח"כ ברכות לנוקבא, ואחר שהגיעו הברכות למקום, אז פתח ואמר, המלאך הגואל, שממנה תימשכנה הברכות לתחתונים.
כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם, אֶל-מְקוֹם הָאָרוֹן; וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל-הָאָרוֹן וְעַל-בַּדָּיו, מִלְמָעְלָה כי הכרובים בְּאות ובנס היו עומדים, ושלוש פעמים ביום היו פורשים כנפיהם, וסוככים על הארון למטה. שכתוב: הכרובים פורשׂי כנפיים. פרושׂי כנפיים, לא כתוב: שמשמע שנמצאים תמיד פרושׂי כנפיים. אלא כתוב: פורשׂי כנפיים, משמע, שעושים מעשה ופורשׂים כנפיים, שלוש פעמים ביום.
הקב"ה עשה למטה כעין של מעלה, שהכרובים שבמשכן הם ככרובים של מעלה. הכרובים שלמעלה, צורתם כצורת נערים ועומדים תחת הנוקבא דאצילות מימין ומשמאל. והם עומדים בקודשי קודשים דבריאה, שהם מט"ט וסנדלפון. ומתברכים תחילה, מהברכות הנמשכות מלמעלה, ומכאן נמשכות הברכות למטה.
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי. אותי, היינו ת"ת – מידתו של יעקב אבינו, שמקבל ברכות מלמעלה. וכיוון שקיבל, יברך את הנערים, סוד הכרובים, שהם מט"ט וסנדלפון, שמהם נמשכות הברכות מעליונים לתחתונים.
רבי חייא פתח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. וכי נחלת אבות הם? הרי הקב"ה נותן הכל לבן אדם? כיוון שהקב"ה מזכה את האדם בבית והון, לפעמים שיוריש הכל לבנו, ויהיה אצלו נחלת אבות. וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. שהאדם זוכה באישה מהקב"ה, כי אין הקב"ה מזכה בה את האדם, אלא אחר שמכריזים עליו ברקיע. ישנם כאלו שלא מתחתנים מפני שעדיין לא הכריזו עליהם למעלה.
כי הקב"ה מזווג זיווגים מטרם שבא לעולם. וכשזכו בהם בני אדם, לפי מעשיהם, נותנים להם אישה, וכל מעשיהם של בני אדם גלויים לפני הקב"ה. ולפי מעשיהם של הצדיקים, כך מזווג זיווגים, מקודם שבא לעולם. ויש המקבלים נשים שמאתגרות, לפי סדר התיקון הנצרך. ישנם שיש להם רק השגחה כללית, לצדיקים ישנה השגחה פרטית.
ולפעמים שעלו בחיבור, שהוכרז עליהם בת פלוני לפלוני מטרם שבאו לעולם, וכשנולד קלקל האדם את דרכו, אז ניתן זיווגו לאחר, עד שיישר את מעשיו. ואם הטיב את מעשיו, והגיע זמנו לשאת את בת זוגו, נדחה גבר מפני גבר, ובא זה ונוטל את שלו. ואותו שנשא את בת זוגו, מטרם שהטיב זה את מעשיו, נדחה עתה מפניו ומת, והוא מקבל את בת זוגו ממנו. וקשה להקב"ה לדחות אדם מפני אדם אחר. ומשום זה הקב"ה הוא הנותן אישה לאדם, וממנו באים הזיווגים. וע"כ כתוב: וּמֵיְהוָה, אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. ולכן אומרים חז"ל: קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. כך היה עם בת שבע, שניתנה תחילה לאוריה, ולאחר שבא דוד, מת אוריה. בתוך נפש האדם מדובר שלעיתים יש לאדם רצון שאינו יודע כיצד לזווג זיווגים ברצון זה, דהיינו לממשו כראוי – ואז לוקחים לו את הרצון, ונותנים לו אותו חזרה לתיקון לאחר שמתקן מעשיו. פעולה זו כרוכה לעיתים בייסורים.
אמת שהקב"ה נותן הכל לאדם, ולא רק אישה מַשְׂכָלֶת. אע"פ שהקב"ה מזמין טוב לתת לאדם, אם האדם היטה דרכיו מהקב"ה לס"א, מאותו ס"א שנתדבק בו, בכל הקטרוגים ובכל הרעות, יבוא לו מה שיבוא, ואינם באים לו מהקב"ה, אלא מאותו צד הרע שנתדבק בו, מחמת המעשים שעשה.
וע"כ אישה שאינה מַשְׂכָלֶת (בלי שֹכל אמוני), קורא עליו שלמה: וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת, אֶת הָאִשָּׁה, משום שהוא משך אותה עליו, ע"י עוונותיו והמעשים שעשה, ולא ע"י הקב"ה. וע"כ כשהקב"ה חפץ באדם, משום מעשיו הטובים, הוא מזמין לו אישה מַשְׂכָלֶת, וגואל אותו מתוך הס"א. הקב"ה חפץ באדם משום מעשיו הטובים.
ע"כ אמר יעקב: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע. שלא נזדמנה לי אישה מס"א, ולא קרה פסול בזרעי, שכולם צדיקים ושלמים, בשלמות, משום שנגאל מכל רע, מס"א, ויעקב לא נתדבק בס"א ההוא כלל.
וע"כ: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. מהטעם שראויים להתברך, משום ששמר יוסף אות ברית קודש. וע"ז וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה, שהברית שמר אותו, וראויים בניו להתברך והוא ראוי לרוב ברכות. משום זה, לכל אחד נתן יעקב ברכה אחת, וליוסף נתן ברכות רבות שכתוב: בִּרכות אביך גָברו על ברכות הורי, תהיינה לראש יוסף.
רבי יהודה פתח: אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. תפילתו של אדם המתכוון בה, היא למעלה בעומק העליון, בינה, שמשם נמשכות כל הברכות, מקו ימין, וכל חירות, מקו שמאל, ומשם הם יוצאות לקיים הכל, מקו אמצעי שלה.