024- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – ע-עב (למתקדמים)
שיעור שמע:
וַיְחִי ע-עב
ד' מינים
התורה מארגנת נכון את הנפש, להביאה לאהבת השם.
דרך אמת אומר דרך המכינה אותך לאהבת השם. האמת במטרה היא להגיע לאהבה בקשר, והאמת שבדרך פירושה עליות וירידות, כמו הלכות שונות בין שבת לחול. גם בדרך יש לזכור את המטרה. את הנפש יש לבנות בצורה מאורגנת ומסודרת, לסדר את הרצונות בהיררכיה תורנית נכונה, בפנימיות. אמונה נכונה אומר שאני מחפש את נותן המתנה ולא את המתנה עצמה, שהרי שונא מתנות יחיה. באמונה אמיתית אדם שמח בקשר גם בלי מתנות.
צדיק קשור ל – ג' האמונות של האבות, ואיתם בא לקשר אמונה להאיר לליבו. מחויב הוא לברית, לקשר עם השם יתברך, בתנועה נפשית מעצמו, מתוך חופש בחירה. הדם שצדיק מכריח עצמו במצוות, אך הוא חופשי, ולוקח את הברית מטעם החסד, ופועל מעל טעם ודעת. כלומר למרות שהוא מחויב לכל המצוות קלה כחמורה, מתוך בחירה הוא בא בשמחה, ויתרה מזאת – שמח מכל יגיעה נוספת הנדרשת ממנו. הוא מנצל את חסד אברהם, גבורת יצחק, וקו אמצעי של יעקב שבחינתו ליהנות רק מהאמת. וכך זוכה לערב את ההשתקקות הגדולה שלו, לבוא לאמונה מעל טעם ודעת.
לתפילה מגיע הצדיק בענווה ושמחה עם דעת של אורח בעולם, ולא דעת של בעל הבית שדורש בגאוותו מהקב"ה. מרגיש הוא בצניעות שממילא לא מגיע לו כלום, שתפילה עושה רק מחצה.
מבחן התוצאה הוא באמונת הלב, בכוח המעשה,ולא בסימנים חיצוניים. האם באמת מוכן האדם לוותר על הפרטיות, על החיצוניות למען האמת. למרות שבדרך אדם מרגיש מרוחק, אך המבחן הוא הרצון להגיע לקשר, לשלמות, לעבודה לשמה. כלי המלחמה הם האמונה והביטחון הנשענים על השם.
אמונה ראויה מחזיקה גם גבורה וגם את צד החסד, והמפתח הוא ביטול הגאווה וגישה של שמחה לקשר, שזו האמונה, סוג של רגש חסד ושמחה מהקשר.
ולקחתם לכם וגו' זה הוא אברהם דהיינו חסד. כפות תמרים זהו יצחק דהיינו גבורה, ענף עץ עבות זהו יעקב ת"ת. אתרוג אוחזים בשמאל כנגד הלב, לולב בימין מאוגד עם כל המינים וקשור בכולם. כי צדיק שהוא יסוד מאוגד עם כל הספירות, וזהו קשר האמונה להאיר אל הנוקבא הנק' אמונה.
כל אלו ד' המינים האורחים, ז"ס חג"ת נהי"מ, שעם הקדוש הזמינו אותם ביום הזה, על דרך שמתפללים בימי הסוכות קודם הסעודה, ואומרים עוּלוּ אוּשְפיזין עילאין, בואו אורחים עליונים. שצריכים למצוא אותם, מאחר שהזמינם ובהם מתפלל האדם תפילתו אל המלך. וע"י ד' המינים, שרומזים לאלו הספירות, הוא משיג אותם. אשריהם ישראל, שיודעים דרכיו של המלך הקדוש, ויודעים דרכי התורה, ללכת בדרך אמת, לזכות על ידם בעוה"ז ובעוה"ב.
ביום הזה (סוכות) יוצאים ישראל בסימנים הרשומים מן המלך, דהיינו ד' המינים משום שניצחו בדין. ומה הם הסימנים, הם סימני האמונה דהיינו השכינה. חותם של מלך העליון. בדומה לשני אנשים שבאו לפני המלך לדין, ולא ידעו בני העולם מי מהם ניצח. יצא שר אחד מבית המלך שאמר: מי שיצא מבית המלך, וסימנים של המלך בידו, הוא המנצח.
כך כל בני העולם באים לדין לפני המלך העליון, דן אותם ביום ראש השנה וכיפורים עד חמישה עשר יום, ובתוך כך נמצאו ישראל שזכו כולם לעשות תשובה, ומתיגעים בעשיית סוכה ובלולב ואתרוג. ולא ידוע מי ניצח בדין, ומלאכים עליונים שואלים מי ניצח בדין. הקב"ה אומר להם אלו שמחזיקים הסימנים שלי בידיהם, דהיינו ד' מינים, הם ניצחו בדין.
ביום הזה יוצאים ישראל ברושם המלך בשיר תהלה, נכנסים לסוכה, אתרוג בשמאל, לולב בימין, הכל רואים שישראל רשומים ברשימות המלך הקדוש ואומרים: אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם, שֱׁיְהוָה אֱלֹהָיו.
עד כאן חדוות הכל חדוות האושפיזין, ואפילו אומות העולם שמחים בשמה הזו ומתברכים ממנה, ועל כן מקריבים קרבנות עליהם בכל יום לשים עליהם שלום ויתברכו ממנו. מכאן ולהלאה יום אחד של מלך העליון ששמח בו עם ישראל שכתוב: ביום השמיני עצרת וגו. שיום זה מן המלך בלבדו, ששמחתו הוא בישראל, בדומה למלך שהזמין אושפיזין. אורחים, והשתדלו בהם כל בני היכלו. לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כולנו באורחים והקרבתם קורבנות על כל שאר העמים בכל יום, ע' (70) פרים, מכאן והלאה, אני ואתם נשמח יום אחד. כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם, להקריב קורבנו עליכם.
שאלות חזרה ויחי ע-עב
1. מדוע אנו מאגדים את המינים הדס וערבה אל הלולב? ואגב כך מדוע לא קושרים גם את האתרוג אלא הוא בנפרד וצריך לחבר אותם רק על דרך המעשה?
2. כיצד מצביעים ד' המינים על האושפיזין ומה הטעם בכך?
3. כיצד ידע האדם להעולם מי נצח בדין בבואו אל המלך, מראש השנה עד יום הכפיורים, ומה זה אומר בפנימיות האדם?
4. כיצד אנו רואים שבשמחת הסוכות שמחים גם אומות העולם? אגב כך הסבר מה המיוחד בשמיני חג עצרת?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams